Saturday, September 12, 2009

ירדנו לירוחם לשתות פחית של צהריים

שתי הכתבות האחרונות מאוד רלוונטיות אם אתם גרים בארה"ב או באירופה. בישראל, כל הטררם הזה לא ממש משנה. להיפך, הוא ממש לא. שני חברים שלי ירדו פעם לשתות פחית של צהריים במרכז המסחרי המאובק, בהשראת מאיר אריאל ודייויד ברוזה. כשהם חזרו, שאלתי את אחד מהם איך היה, והוא ענה "דמיין לך כביש משתרע לנצח באמצע המדבר. דמיין לך עוד כביש כזה שחוצה אותו. עכשיו, ממש על הצומת הזאת, דמיין תחנת דלק. זו ירוחם".

הוא טעה, הוא לא דיבר על ירוחם – הוא דיבר על ישראל.

הקיץ של שנת 2008 כונה בשמות רבים ומלאי השראה באתרי הטכנולוגיה השונים בעולם, החביב עלי מביניהם הוא "Summer of Uber-Phone", או, בתרגום חופשי, "קיץ הסלולארים הגדולים" או משהו פחות עילג. אותו קיץ של אובר-פון בעולם בכלל לא הגיע הנה, אפילו לא משב של רוח רעננה ממנו. כי הרי 85% מהישראלים, כך אמרו הערב במהדורה הכלכלית טרום חדשות ערוץ 2, משדרגים מכשירים בתוך הרשת הסלולארית ולא באופן פרטי. מדוע? ובכן, בגלל אוסף סיבות פסיכולוגיות. יש פריסה נוחה ל-663 תשלומים ("עזוב התחייבות! זה יוצא רק 50 שקל לחודש!"), יש החזר על שיחות (עזבו את זה שמדובר בפיקציית על), ובעיקר, יש למכשיר את הדבר המעורפל והשקרי המכונה "אבא ואמא". יש למי ללכת כשלא עובד, נשבר, מתקלקל, או מעצבן. לא משתלם אז לא משתלם – ככה הרוב עושים והאמת אני מבין אותם במאה אחוז.

בחברות הסלולאריות שלנו לא ראו ולא שמעו על אובר-פון או על אובר-סאמר. אפילו לא קצת. בתור בנאדם שמסקר את כל האירועים מבחוץ, מבעד לחלון הראווה הישראלי – זה ממש מביש. אז בואו נעשה ספירת מלאי (בואו לא נאשים את החברות הסלולאריות, כי זה לא באמת אשמתם בכל המקרים – רק בחלק):
* אייפון – עוד לא בארץ רשמית, לכן עולה 5200 בחנויות. זה היה עוד שבוע וחצי והפך להיות "בחודשים הקרובים".
* בלאקברי – יש איזה שני מכשירים בשוק – רק לא מכשיר המגע שלהם, הדגל, האובר-פון.
* פאלם פרי – עובד רק על CDMA בשלב הזה – הרשת הזו לא נתמכת בארץ הקודש, ומכאן – אין מה לדבר על הפרי.
* מגוון מכשירי וינדווס-מובייל במיוחד של HTC, בראשם ה-Touch Pro 2– תמיד יש איזה אחד או שניים שייצגו בכל רשימה. אבל מכשיר הטאצ' היחיד של HTC שאי פעם שווק פה הוא ה-Diamond שבימינו ידוע כאיטי ומקרטע, ולא מספק. זו באמת בושה – ל-HTC יש מגוון מדהים של מכשירים, חלקם אפילו סמארטפונים זולים ומצויינים, ואף לא אחד מרים את הכפפה.
* אנדרואיד – אז סלקום משווקת מכשיר אחד של סמסונג – שלוקח את הטראק-בול, חומרת השליטה העילאית של האנדרואיד ממנו ומציעה מכשיר בינוני. איפה החלום (Dream=G1) עם המקלדת המובנית? איפה הקסם (Magic=G2) ואיפה, הו, איפה הגיבור (HTC Hero)? כנראה שכולם עדיין איפשהו שם, מעל מסך הזכוכית.
* נוקיה – החברה היחידה שהצליחה להביא אלינו את המכשיר שלה, ואף מגויר היטב ועובד טוב. חבל שזה הסמארטפון היחיד שבימים אלה לא מציג את מלוא היכולות של הדור החדש של המכשירים, ומסתפק במשהו בינוני, חלקי, ולא מבושל.

"אין לי תלונות", תמיד אומרת לי הסבתא הפולנייה ואז מפטירה אנחה מדוכדכת. אז אני אעשה כמוה ואנסה "להרוג טורקי קטן של ערב במצפה רמון".

Wednesday, September 9, 2009

עלייתה של החיה השקופה

פעם ממש לא אהבתי את מיקרוסופט – אפשר כמעט לומר שהיה בי תיעוב אמיתי לכל מה שהם מייצגים – לאותה מפלצת חלונות, למערכת הבומבסטית שאופיס הפכה להיות, ולטקטיקות הנלוזות שלה בשוק המחשוב, לקול הקפיטליזם הבלתי מתחשב, המתיישב בבועה הטכנולוגית כמו קוק בשנות השמונים. השנאה הזאת רק גברה שנחשפתי לקוד הפתוח – המסמל בדיוק את איך שעולם המחשוב צריך להיראות.

זה הפך להיות סוג של שעשוע במשרד, לכו ותגידו לו משהו בעד מיקרוסופט, והוא יתחיל בנאום הסתה מלא התלהבות על הסתובבות הגלגל, על החופש שבא ואי אפשר לעצור אותו, ועל מה שעושים הענקים החורקים כדי למנוע מהחופש הזה לבוא. ממש בוב דילן של זמננו (בתור איש הייטק שמן וממושקף, הייתי אומר קצת פחות בוב דילן וקצת יותר רוברט צימרמן).

היום, אני חייב להגיד שהלהבה ההיא כבתה (או במילותיו של דילן "הייתי כה מבוגר אז, אני צעיר יותר עכשיו"). אנשים באים אלי עם פה מלא לגבי כמה הגרסה החדשה של דוט נט יותר טובה מהקודמת, ואני אומר באמת ומהלב "כל הכבוד להם". על זה, ועל המהירות של מערכת 7 (שאינה יותר מערכת שירות לויסטה עם שם אחר – ככה מתקנים נזקי יחסי ציבור), על שירותי הלייב, על הכל – באמת שיחקו אותה. יצא לי לתכנת בדוט נט ולעבוד באופיס, יצא להיות יוזר חלונות, אז ועכשיו, יצא לי גם לעבוד עם האלטרנטיבות.

אז למה אני שונא את מיקרוסופט הרבה פחות? כי לא מדובר באותה חברה, לא מדובר ביצרנית התוכנה הדורסת, הגונבת, העושקת, האנטי-רובין-הודית משנות התשעים. מדובר בחברה עם קשיים, חברה שכבר לא יושבת בראש הסולם האבולוציוני שכל איש הייטק רוצה לעבוד בה וכל חברה רוצה להיות כמוה. מיקרוסופט בנפילה די חופשית. זה מעורר אמפטיה, אבל מה שמעורר יותר אמפטיה זה שהם מוכנים ללכת לכיוון הפתיחות עכשיו כשהם בנפילה חופשית, ממש כמו שחוזרים בתשובה ומכים על חטא בעת משבר.

זה שמיקרוסופט לא במקום טוב זו עובדה ידועה, הרי גוגל, ואפילו אפל מצלצלות יותר טוב. אך מדוע? ובכן, פשוט שום דבר לא הולך להם בקלות יותר. הם לא הבינו את המשמעות של להיות חברה טובה לאורך זמן – לא מספיק להיות במקום הנכון בזמן הנכון, צריך שהמוצר עצמו והשירות המוצע יהיה טוב יותר מכל המתחרים. כשהמתחרים שלך עושים כמעט אותו דבר ומתקרבים בצעדי ענק, וגם עושים את זה בחינם בזמן שאתה לוקח כסף, תהיה מוכן להתנפץ על קו הזמן כמו גל על המזח.

Friday, September 4, 2009

עידן סלולארי חדש

את מהפכת הסלולאר של 2009 קשה מאוד שלא לסקר, במיוחד לאור העובדה שמדובר במשהו שכולנו ציפינו לו. הגלגל תמיד מסתובב באותו כיוון – חברה אחת (במקרה שלנו אפל) עולה על פטנט גאוני (במקרה שלנו, ממשק מגע נוח ואינטואטיבי עם ג'י סנסור) ומוציאה מכשיר שמקדים בשנות אור את המתחרות (בוודאי ניחשתם שזה האייפון) – החברה, שמשווקת את המכשיר בזמן הנכון, במקום הנכון, במחיר מעט גבוה עושה מליונים, ואחריה – ממש כמו פטריות אחרי הגשם מתחילות להופיע האלטרנטיבות – חיקויים, אם תרצו, שלפעמים עולים על המקור ולפעמים לא. לרוב, לוקח לתחליפים האלה זמן מה עד שהם הופכים ראויים, ובינתיים החברה המדוברת גורפת רווחים, בונה קהל יעד והולכת ומשווקת את עצמה בשוק. מתי יעזבו אותה? ברגע שהיא תתחיל להיות לא בסדר, או ברגע שיהיו אלטרנטיבות עדיפות, או ברגע ששניהם יקרו.

ד"א, ובלי כל קשר – לכן המודל של גוגל כל כך טוב (מנוע החיפוש). הוא עובד טוב, עושה את העבודה בצורה נהדרת, החברים במשרדים לא מפשלים (דוגמת "מעכשיו שלמו חמישים דולר בשנה" או "חובה להירשם כדי להמשיך להינות מהשירות"), ולא – אין אף אלטרנטיבה יותר טובה שנראה שבקרוב או ברחוק תתפס מעל מנוע החיפוש הזה (מלוא התנצלויות לבינג).

אז מה בעצם היה לנו כאן, מה אפל המציאו?
* מסך מגע באיכות שאין לה מתחרים.
* ג'י סנסור שמזהה את זווית המסך.
* מערכת הפעלה אינטואיטיבית להפליא (ועם זאת, גם מעט פרימיטיבית למשתמשים מתקדמים).
* מערכת הפעלה מלאת אנימציות (ארחיב בהמשך).
* יחסי ציבור יותר טובים משל אובאמה.