Saturday, December 11, 2010

Apple iPad – סקירה וביקורת

אפל ידועה כ-ה-חברה שעושה מהפכות בדרך בה אנו צורכים טכנולוגיה. חלק מהמהפכות עובדות (אייפוד), חלק נכשלות (מק), וחלק עדיין עומדות בסימן שאלה (אייפון). לאפל יש אידיאולוגיה מאוד ברורה המציעה נוחות שימוש חסרת תקדים, חוויה שלמה, נוחה וכמעט קסומה, במחיר של סגירות תוכנה, סגירות חומרה והרבה מאוד כסף. האייפד שונה מהמוצרים הקודמים של אפל באופן מאוד מהותי: מדובר בטכנולוגיית מחשוב חדשה שלא הייתה קיימת טרם הכריזה עליה החברה מקופרטינו.

האם אפל הצליחה ומחשבי הטאבלט הופכים לקטגוריית מחשוב נחשקת? כנראה שכן. איך היא עושה את זה? את שאלה זו הייתה לי הפריווילגיה לנסות ולפתור, ובשבועיים האחרונים לקחתי את האייפד המדובר לנסיעת מבחן, וגיליתי שלמרות שהוא נראה כמו כיסוי עור למושבים – הוא יותר כמו הדש-בורד. אחרי כמה ימים איתו, לא תהיו יכולים בלעדיו. וממש כמו שסטיב ג'ובס מבטיח – הוא לא יוכל להחליף לכם את המחשב, גם אם המחשב שלכם עתיק וצולע. אז מהי החיה הזרה מבית אפל?


Saturday, December 4, 2010

אנדרואיד 2.2 מול iOS 4.2 (או: אייפון 4 – סקירה מקוצרת)

באיחור אופנתי של שלושה חודשים לאחר נחיתתו בארץ נפל לידיי המכשיר המדובר של אפל, בדיוק בזמן לעדכון מערכת ההפעלה לגרסה 4.2. עדכנתי, התקנתי, והנחתי את המכשיר בכיס – בתור הטלפון ומחשב כף-היד הראשי שלי למשך למעלה משבוע, וניסיתי לקבוע אם מדובר בסמארטפון הטוב בעולם כפי שטוענת אפל, או שמדובר במכשיר סגור, נעול ומפגר טכנולוגית. האמת היא שהופתעתי, ובתור חובב אנדרואיד מושבע, רכשתי כמה תובנות חדשות.

אי שם בעבר, ספציפית בתחילת פברואר, קיבלתי את הנקסוס 1 – מכשיר הדגל של גוגל ו-HTC וסקרתי אותו בהשוואה לדגל האפלי דאז, הלא הוא האייפון 3GS על מערכת ההפעלה iOS 3.X. הסקירה הייתה מאוד חיובית והביקורת על אפל ועל האייפון הייתה די קוטלת, בלשון המעטה. שלילית ופוגעת – זו הייתה עובדה: בעוד הנקסוס היה מחשב של ממש עם ריבוי משימות, פתיחות ומערכת קבצים מלאה וחופשית, אפליקציות מודולאריות ועוד, האייפון היה מכשיר ראווה סגור, שללא פריצה שוברת אחריות לא מתקרב ליכולות של מחשב כף-יד מתחילת שנות ה-2000. אותו נקסוס של גוגל הצליח להלחיץ את ג'ובס, והתוצאה הייתה האייפון הנוכחי על מערכת ההפעלה הנוכחית. האם האייפון גרם לנקסוס להזיע? ועוד איך.


גם הסקירה הזו, ברשותכם, תהיה השוואתית. לא נשווה את האייפון לנקסוס, מכיוון שהנקסוס זקן ממנו וישנם מכשירי אנדרואיד חדשים בהרבה – אך נשווה את iOS 4.2, מערכת ההפעלה החדישה של אפל – לאנדרואיד 2.2, המערכת החדשה ביותר מבית גוגל. אחר כך נדבר על המכשיר עצמו.

את ההשוואה אעשה למשתמשים, לא למפתחים ולא לאנשי מקצוע – כי זו סקירה אחרת לגמרי, ויריעתה גדולה בכמה סדרי גודל.

Sunday, November 28, 2010

יש עשן בלי אש

ישראל, אולי בגלל היותה מדינה טכנולוגית ביותר, הפכה את הסגידה והתיעוב לאפל למסע צלב של ממש, אישי, חם, כמעט דתי - בעד ונגד חברת הטכנולוגיה מקופרטינו. הסיבות הן דמגוגיות ככל שניתן להעלות על הדעת, ולמעשה מדובר בסתם חברת טכנולוגיה לכל דבר, עוד חברה שמציעה מוצרים ושירותים בעד מחיר, אז למה העליהום? ובכן, אולי בגלל שהקשר בין אפל, סטייל וטכנולוגיה זהה לקשר בין מיינסטרים פופ, סקס ומוסיקה.


אחד הדברים המרתיחים, המקוממים, המרגיזים והמרתקים ביותר הן כאשר שירות נמכר לא בזכות יכולותיו או ערכו האמיתי, אלא בזכות משהו *אחר*. משיכה אחרת, תהיה אשר תהיה, מביאה למוצר שלל לקוחות מפלחי שוק שונים. מקרה כזה מביא למוצר תהודה גדולה, עניין רב ולעתים גם אנטגוניזם עז. ממש כמו שגוגל אינה חברת טכנולוגיה אלא חברת פרסום טכנולוגית, כך אפל אינה חברת טכנולוגיה אלא חברת אופנה טכנולוגית והרתיחה על כך בכל העולם ובישראל בפרט הולכת ומעלה מדרגה את מלחמות הדת הטכנולוגיות שראינו בשנים האחרונות. האהדה לאפל מובנת ואף מוצדקת, וכן הכעס הגדול עליה, וממנו ראוי להתחיל.

Sunday, July 4, 2010

על שתי פרגמנטציות

בעקבות מספר (מצומצם אך איכותי) של תגובות לפוסט הקודם, חשבתי שאכן ראוי לנתח את בעיית הפרגמנטצייה של הקוד הפתוח כשתי בעיות שונות, אחת קלה וכרונית, והאחרת קשה עד סופנית. אנדרואיד, למרבה המזל, לוקה רק בראשונה:

1. פרגמנטציה סופנית היא כזו בה קיימות תשתיות פיתוח (SDK) בלתי חופפות בשתי גרסאות של מערכת ההפעלה, כך שתוכנה שעובדת על גרסה X של מערכת, לא תעבוד על גרסה Y, ולעתים להיפך. המצב הזה קשה לפתרון וגורם לבעיה אמיתית - היכולת לפתח באופן אחיד למערכת ההפעלה נפגעת באופן בלתי הפיך ומבריחה מפתחים, שמבינים שהם כותבים תוכנה מורכבת שתשמש רק שני גיקים, ולא את כלל המשתמשים. ברגע שה-SDK עובר שינויים, מערכת ההפעלה המבושלת לא תואמת למערכת המקורית - וזה יכול להוביל למוות של אחת המערכות (או הפיכתה למערכת נישה, שבמקרה של מערכת נישה גם ככה - כמו במקרה של לינוקס - הופכת למערכת המשמשת את מפתחיה ואת שלושת חבריהם), או לצורך בעצי תלויות מסתעפים - כמו במקרה של לינוקס ומערכות ניהול החלונות הפופולאריות KDE ו-gnome.
כיום, בהתקנה של אובונטו (או הפצה מבוססת אובונטו כמו Mint), התקנה של תוכנה אחת, אפילו תוכנת עיבוד תמלילים פשוטה כמו kwrite, עלולה להיות כרוכה בהתקנת כל ספריות הפיתוח של KDE, מספריות הגרפיקה הכבדות כמו QT ועד ספריות הקונפיגורציה. כך קורה גם כאשר מנסים להתקין תוכנה כמו Gedit על התקנה מבוססת KDE. לצורך העניין - זה עוד מצב סביר. בהנתן מחסור ב-SDK איכותיים כמו אלה של QT, מפתחים כותבים API משלהם לכל שטות, עד שבסופו של יום ישנן מאות מערכות חצי בנויות, כל אחת מחוסרת תאימות לחברתה, ובסוף רק שתיים שורדות ולומדות לחיות זו לצד זו בדו-קיום מבוסס סטטוס קוו. למרבה המזל, השכילה גוגל לספק SDK ממצא ומוצלח, ראוי ופשוט לאנדרואיד, ואין צורך בפרגמנטציה מהסוג הנורא הזה. למעשה, נקווה שלא נראה עוד פרגמנטציות כאלה בעולם הקוד הפתוח.

2. פרגמנטציה כרונית לא פחות אך קלה ובטח שלא סופנית היא פרגמנטציית השימוש - מערכות שונות משתמשות בכלים שונים כברירת מחדל, עושות שימוש בתוכנות שונות, ומתבססות לעתים על מראה ויכולות ניהול שונות. דוגמא ראויה לכך בעולם ה-PC היא לינוקס אובונטו ולינוקס מינט. שתי מערכות לינוקס כאשר אחת מבוססת על השנייה, מספקת מראה ותחושה שונה, וכלי ניהול אחרים - ומתחת למנוע, הכל אותו הדבר. כך קורה באנדרואיד, כל מי שמחזיק במכשיר מבוסס אנדרואיד 1.6 יוכל להריץ את כל האפליקציות עד גרסתו, וכך גם לגבי 2.1 ו-2.2. המערכות יכולות להיראות שונות לבלי הכר, להריץ כלי ניהול אחרים, להשתמש בשירותי רשת וסנכרון שונים - אך המשותף להן הוא ה-SDK הפתוח של אנדרואיד על כל חלקיו, והיכולת, באפס מאמץ - להתקין תוכנה מאנדרואיד אחד על אחר.
כאן מוטורולה מעדיפה עיצוב חברתי במכשיריה הזולים (moto blur) ו-HTC כותבת את ה-HTC Sense, סוני אריקסון בונה ממשק אחר לגמרי משלה עבור אקספיריה ולו מפתחים עצמאיים כותבים את ADW launcher. כך מערכות שונות נראות אחרת ומפתקדות אחרת, אך במהותן - נותרות נאמנות למקור. הפרגמנטציה הקצת יותר עמוקה היא בין גרסאות אנדרואיד, שם SDK חדש לא נתמך במכשיר ישן, ויש צורך לעשות עבודה להביא את כל המכשירים בשוק לגרסה האחרונה - אבל למרבה המזל, במקום בו היצרניות נכשלות, מצליחה הקהילה. ועל זה, ד"א, יכולים רק לחלום משתמשי אפל.

Wednesday, June 23, 2010

פרדוקס קונדיק

19 ביוני 2010, וסטיב קונדיק, הידוע בכינויו Cyanogen, משחרר ROM אנדרואיד חדש לאוויר - שונה מהותית מהגרסאות הקודמות, ROM שיתכן ומשנה משהו בתמונה האנדרואידית שכולנו מכירים. "5.0.8 נחתה" כתוב בראש האתר, ומהר מאוד מתחיל משהו ספק טוב ספק מסוכן לרוץ על עשרות אלפי מכשירי אנדרואיד ברחבי העולם.

נתחיל בקצת רקע: היות ואנדרואיד היא מערכת הפעלה בקוד פתוח, כל אחד יכול לקחת ולשנות אותה מהקצה אל הקצה. היתרון בכך הוא עצום, כיוון שאפשר לסמוך על הקהילה במקום להיות תלוי בחסדיה של יצרנית המערכת, או במקרה שלנו - גוגל. בזמן שאפל משחררת את הגרסה הרביעית של ה-iOS, ומכריזה כי המערכת לא תתמוך בריבוי משימות על דגמים קודמים ל-iPhone 3GS, גם גוגל ו-HTC משתהות היטב בשדרוג גרסאות אנדרואיד למכשירים וותיקים (וותיקים, במקרה שלנו = שנה+), הרי מה שחשוב לכולם זה למכור. אז בעת שחובבי אפל יכולים רק להתבאס, או למכור את המכשיר הקלאסי שלהם ולעבור לדגם חדיש, משתמשי אנדרואיד יכולים להתקין גרסה "מבושלת" של אנדרואיד, משודרגת ומעודכנת עד הסוף - ממש כמו במכשירים החדשים, על המכשיר שלהם - ולהינות מחוויה מאוד דומה - בחינם.


Friday, June 18, 2010

האלטרנטיבה הסינית היא עסקה קיצונית

בעוד שבמערב מתעקשים לשלם על אולרים שוויצרים, בהונג-קונג מתנהלת מהפכה בין-לאומית של חיקויים, חלקם איכותיים, וכולם ללא יוצא מהכלל זולים בעשרות אחוזים ממחירי השוק המקומי. על מזרח, מערב, וכרטיס אשראי בינלאומי.

Saturday, May 1, 2010

איך להפוך את האייפון שלכם לאייפוד טאצ' - המדריך הקסום

אם אי-פעם נמאס לכם שהאייפון שלכם עושה שיחות ושולח הודעות טקסט, ואתם רוצים שהוא יהפוך לאייפוד טאצ' ללא שום יכולות סלולר - הקשיבו למעשייה הבאה. מעשה בסיפור אמיתי.

היה היה בחור חביב, נקרא לו ר'. לר' היה מק-בוק ואייפוד טאצ', והיה לו טוב. בבוקר היה מסנכרן את האייפוד לאייטונז, בצהריים עובד על אייוורק, לקראת ערב מוריד אפליקציות מהאפ-סטור, ובלילה קורא ספר באייבוק, מכורבל באייבד. יום אחד, ניתק ר' את האוזניות מהאייפוד ובלי לשים לב, אלה נשברו ונותרו בפתח האוזניות. אך רוחו הטובה של ר' לא אבדה, והוא ניצל את התקלה להחלפת האייפוד העתיק באייפון חדש ונוצץ. ושוב, היה לו טוב. לא עברו כמה חודשים, והנה הרצה מהירה של האצבעות הנה והנה גרמה למסך המכשיר להתקע - וכלום לא עזר. לאחר הפעלת המכשיר מול האייטונז בריקברי, נתבקש ר' לצרוב גרסה חדשה של מערכת ההפעלה, על מנת לפרמט ולנקות את המכשיר. בשמחה לחץ ר' על אישור, והגרסה החדשה עשתה את דרכה לאייפון הפצוע.

אלא שאז, התברר לר' שהגרסה החדשה נעולה, ואי אפשר לבצע שיחות או לשלוח הודעות טקסט עד שתצא פריצה. עד אז, המכשיר דינו כדין אייפוד טאצ', הוא מנגן מוסיקה ווידאו, מוריד אפליקציות ומתחבר לרשתות WIFI, ואינו סלולארי עוד. יש אומרים שעד היום אפשר לשמוע את תקתוקיו של ר', המחפש בפורומים בלילות את אותה פריצה שטרם זמינה, כזו שתהפוך את האייפוד שלו בחזרה לאייפון.

לסיכום: לר' היה אייפוד, ואז היה לו אייפון לחודשיים, ועכשיו שוב לו אייפוד.
מוסר השכל? התספקו במועט, כי נסתרות דרכי הג'ובס. או זה, או שתקנו סמארטפון נטול תפוח.

הסיפור לעיל הוא סיפורם של משתמשים אייפון רבים, שבמקום לשלם מעל 3500 שקלים למכשיר 16 גיגה סים-פרי מהיצרן, העדיפו לשלם 2500-3000 שקלים ולקנות מכשיר פרוץ. הפריצה, כך מסתבר, אינה עניין של מה בכך, ובגרסת התוכנה החדשה של האייפון - 3.1.3 - אין בכלל פריצה זמינה. האייפון חוזר להיות אייפוד, ואפילו פריצה להתקנת אפליקציות צד שלישי אינה זמינה. אז מה קורה עכשיו? השוק מוצף במכשירים עם הגרסה הסגורה, כולם רוצים למכור את מכשיריהם הנעולים, ולא הרבה רוצים לקנות. מה נשאר לעשות? לחכות להאקרים שיעשו עבודת קודש וישברו את המנעולים שאפל מניחה גרסה אחר גרסה על המכשירים שאנחנו קנינו במלוא כספנו. רק להזכיר, שב-3050 שקלים אפשר ללכת לחנות ולקנות נקסוס 1 סים-פרי מהיצרן, בלי זיכרון קבוע, עם סוללה מתחלפת, מעבד יותר טוב, זיכרון יותר גדול, מצלמה רצינית עם פלאש, מסך גדול יותר ברזולוצייה גבוהה יותר, ואם זה לא מספיק - מערכת שהיא גם אינטואיטיבית, נוחה, וכיפית, וגם פתוחה ושלכם - לא של אף אחד אחר.

Tuesday, April 13, 2010

Not keen on the Kin

מיקרוסופט הכריזה על הטלפונים החדשים מתוצרתה, ה-Kin I ו-II, שנודעו עד היום כפרוג'קט פינק, המיועדים לצעירים ושמים דגש על הרשתות החברתיות. זה נשמע מעולה, נורא מודרני וחדיש, מעודכן ומוצלח - אבל למעשה מדובר בצעד אחד קדימה ונסיעה ב-200 קמ"ש על כביש 1 ברוורס. כל חלונות מובייל 7 היא פלופ אחד ענק, ועם זאת שהקין אינו מבוסס על חלונות 7, הם כולם שייכים לאותה תערובת תוכנה מיקרוסופטית, שקרית כמו זו של אפל וסגורה כמוה. הרעיון הוא לתפוס אנשים בזכות הייפ של ממשק במקום בזכות יכולות אמיתיות. אבל רגע, אנשים שקונים כאלה דברים כבר מחזיקים אייפון - אז למה להם קין?

אז מה היה לנו עד היום בחלונות מובייל?
- ממשק מיושן.
- אינטגרציה מעולה עם רשתות חברתיות, מדיה ושאר שירותי רשת דרך ממשק עוטף של HTC.
- תמיכה במאות אלפי תוכנות, רובן מאוד שימושיות, אך לא מצטלמות טוב.
- ריבוי משימות מלא, אמנם דורש התערבות משתמש, אך בהחלט מוצלח.
- העתקה והדבקה, כמובן.
- התקנת תוכנות ומשחקים חופשית.
- חריץ הרחבה, מציע עד 32 גיגה של זיכרון שניתן להחלפה.



ומה קיבלנו במערכת החדשה?
- ממשק חדיש, יפה, מרשים, ואינטואטיבי.
- אינטגרציה מעולה עם רשתות חברתיות, מדיה ושאר שירותי רשת מובנה (כולל Zune).
- אין אפליקציות, כי המערכת לא תומכת לאחור.
- אין ריבוי משימות.
- אין העתקה והדבקה.
- התקנת תוכנות ומשחקים סגורה לחנות של מיקרוסופט (מישהו אמר jailbreak?)
- אין חריץ הרחבה, המכשירים הזמינים מגיעים עם 4 או 8 גיגה.



אז כן, רדמונד פונה דרומה אל הילדים (אך חס וחלילה לא לאלה שיש להם ספריית מוסיקה גדולה מ-8 גיגה, אם היו לומדים קצת מאפל, היו מגלים שהשוק רוצה 8, 16, ו-32 גיגה. והרוב נופל על 16), אבל מה עם כל השאר? מערכת ההפעלה ה"חדשה" פשוט זורקת את כל המשתמשים שצריכים סמארטפון לפח, בעד כאלה שרוצים נגן מדיה עם גימיקים (מישהו אמר אייפון)?
אז תעשו לעצמכם טובה - אם אתם רוצים מחשב, לכו על בלאקברי, אנדרואיד, מיימו, סימביאן, או חלונות מובייל הישנה כל עוד זמינים מכשירים. אם אתם רוצים גימיק לכו על האייפון, יש לו מאות אלפי אפליקציות יפות וחדשות. אם אתם רוצים סלולארי פייסבוק עם מוסיקה ומצלמה - לכו על הקין, רק תזכרו - אם זה לא סמארט, זה סתם פון, גם כשזה יהיה ווינדווס 7.

Saturday, March 20, 2010

גימיק או מחשב?

בניגוד לעולם הסלולאר של פעם, שהתחלק למכשירים פשוטים, מכשירי מולטימדיה ומכשירי עסקים מתקדמים, נראה שהיום הדגש הוא על ממשק ועל פשטות, גם אם על חשבון פונקציונאליות חשובה ומרכזית, כזו שהייתה לנו במכשירים המתקדמים עד היום. המוביל בקטגוריית הגימיק המסורס הוא כמובן האייפון של אפל. אז מה מבדיל את האפלפון ממה שלמדנו להכיר כסמארטפון מודרני, מחלונות מובייל עד סימביאן:
1. שימוש ככונן חופשי - היכולת להעביר מוסיקה וסרטים למכשיר ככונן נייד ונגינה פשוטה של קבצי מדיה היא סטנדרט שלא היינו מוותרים עליו במחשב השולחני שלנו. בטלפונים מודרניים מדובר בפיצ'ר בסיסי, באייפון - החירות הזו לא קיימת.
2. התקנת תוכנות בלתי רשומות - היכולת לפתח אפליקציות באופן פרטי, או להתקין אפליקציות שלא בכרח עולות בקנה אחד עם האינטרס השיווקי של יצרנית הסלולאר (מודדי קרינה, מנהלי מערכת, וכו') היא יכולת שעד היום לא היה עליה עוררין, האייפון הניח מגבלה אמיתית, ממניעים כלכליים ויותר מזה - אידיאולוגיים. אז נכון, לא יהיו וירוסים באפ-סטור, אבל קיימת סכנה אמיתית לציבור הצרכנות של מכשירי התפוח. ונכון, פריצה פותרת את זה, אבל אז אין שום פיקוח - ובכלל, לזרוק את האחריות בשביל כמה תוכנות?
3. מולטי טאסקינג - דוגמה יפה לעידן הגימיקיזם היא המולטי טאצ', שנחשב בעיני כתבי טכנולוגיה מסוימים כפיצ'ר חשוב, למרות שמדובר במשהו שולי שנותן נוחות מסוימת במקרים בודדים. מולטי טאסקינג, או ריבוי משימות, ירד ברשימת החשיבויות כמעט לאותו מקום. האם היינו מקבלים מחשב בו אי אפשר לגלוש באינטרנט ולכתוב מייל באותו זמן? האם היינו מקבלים מחשב שלא מאפשר כתיבת מסמך תוך כדי צ'יטוט בתוכנת מסרים מידיים? התשובה ככל הנראה ברורה, אך דין סלולאר אינו כדין מחשב, לא עוד.
4. העתקה והדבקה - זו אולי אחת הנקודות הבסיסיות ביותר שמבדילות את הסמארט מהפון. רק אחרי שנתיים נזכרה אפל בצורך הזה, למרות היותו די בסיסי.

ארבעת הנקודות הללו לא באות להציג את האייפון כמכשיר בעייתי, אלא כמכשיר שונה בתפיסתו מאלה שלמדנו להכיר כסמארטפונים, ונראה שמגמה אפלית זו הולכת וצוברת תאוצה. חברת מיקרוסופט, ששלטה בעבר על נתח שוק בלתי מבוטל ממכשירי הסלולאר החכמים, החליטה שגרסה 7, המהפכנית שלה, מבוססת על המערכת של נגן המדיה שלה, במקום על הגרסה הקודמת של חלונות הניידת. התוצאות וההחלטות:
1. אף מכשיר נוכחי לא יעבור שדרוג למערכת ההפעלה החדשה.
2. לא תהיה תמיכה בהרצת תוכניות (מאות אלפים, יש לציין) שנכתבו לחלונות הקלאסית.
3. למערכת החדשה אין העתקה והדבקה.
4. המערכת החדשה סגורה להתקנת אפליקציות דרך חנות האפלקציות של מיקרוסופט בלבד - פרט לארגונים.
5. למערכת החדשה אין ריבוי משימות.
6. המכשירים הראשונים שהוכרזו לא תומכים בחריץ הרחבה, לא ברור אם מדובר במגבלה במערכת ההפעלה.

מגבלות 2, 3, 4, ו-5 כולן חדשות, כלומר פיצ'רים שהיו בגרסה 6.5. הצורה בה מיקרוסופט עושה את המעבר לגרסה 7 הוא לא אחראי, בעייתי למשתמשים ותיקים, ויותר מכל דבר אחר - פוגע במשתמשים כמו מדיניותו של ג'ובס. אך כנראה שהסטיב לא נפל רחוק מהסטיב. באלמר בחר באידיאולוגיה סגורה כמו של אפל, במקום להתקרב למתחרות פתוחות כמו גוגל או נוקיה, ובכך, בטווח הארוך, חרץ את גורלה של חלונות מובייל. בסיכום השנתי כבר אפשר לראות שנתח השוק את האייפון מתחיל להתקע, ועלה השנה רק ב-0.3 אחוזים בארה"ב. אנדרואיד מצדה צמחה במאות אחוזים, גם בלאקברי צמחה, וכך גם סימביאן. פאלם שתמיד לא הייתה שחקן ראשי איבדה מכוחה מעט - אך בראש ובראשונה - מיקרוסופט זוכה לצניחה בפופולאריות.

אם מיקרוסופט לא תתעשת ותפתח את מערכת ההפעלה שלה (כמובן שלא את הקוד, לפחות את היכולת להתקנת תוכנות חיצוניות), חלונות מובייל תנחל תבוסה כואבת. אחרי הכל, מיקרוסופט לא זוכה למומנטום או לחדשנות שנפלה בידי אפל. יותר מזה, שוק העסקים כבר מתנער ממנה. מה אפשר לעשות עם מכשיר שלא תומך העתקה והדבקה?

לא ברור למה מיקרוסופט בחרה לזנוח את פלח השוק הנוכחי שלה לטובת תחרות על משתמשים פשוטים באפל, מה שרק נשאר לקוות - זה ששאר החברות לא ילמדו מאפל, כי מהאידיאולוגיה שלה אפשר רק ללמוד מה לא לעשות.

Saturday, February 27, 2010

Webolution

אחרי מעקב כמעט דקדקני אחר שלל תיעודי הרשת והתגובות השונות לתערוכת MWC שבאה עלינו לטובה, נראה שיש מנצחת אחת ודי מהפכנית בשוק המחשוב העולמי, כזו שבקרוב כולם יכירו, סוג של חלונות בעולם של ממשקי שורת פקודה - וזו, איך לא, מערכת ההפעלה אנדרואיד.

אז למה אנדרואיד מהפכנית? יש אוסף לא קטן של סיבות שהופך אותה למשהו שעוד לא ראינו מעולם, וביניהן:
- לא מדובר במערכת הפעלה לסמארטפונים בלבד. בניגוד למערכת ההפעלה של האייפון, לסימביאן, לבלאקברי-OS, למערכת ההפעלה של פאלם, שמתאימים רק לנגנים או סלולארים (או נגנים\סלולאריים מורחבים כמו האייפאד), אנדרואיד רצה על כל דבר- קצת כמו המהפכה שעשתה ג'אווה בעולם האפליקציות הסלולארי, היא מגיעה לכל מקום: קוראי ספרים דיגיטאליים, נטבוקים, אפילו מחשבי PC שלמים - וכמובן סמארטפונים.
- היא משלבת בין הכוח האינסופי של לינוקס לבין נוחות השימוש של ה-iPhoneOS, ובכך עושה את עצמה זמינה לאנשי עסקים, חנוני לינוקס ממושקפים, חובבי גאדג'טים חסרי השכלה, ילדים מפגרים ומבוגרים חסרי ידע קודם במחשבים.
- המערכת פתוחה, כך שכל מפתח פרטי (ע"ע סטיב המכונה גם Cyanogen) או חברה בעלת אינטרס (כפי שעושות, למשל, HTC או מוטורולה) יכולה לקחת את אנדרואיד לכיוונים שונים, אך שינויים אלה חייבים להישאר בקוד פתוח - ובכך המערכת ממשיכה להשתפר.
- אנדרואיד חינמית, כך שמכשירי הבסיס של העתיד יוכלו להריץ אותה בלי שום בעיה, בניגוד, למשל לחלונות מובייל - שתמיד ייעדה את עצמה במחיר ודרישות לקצה היוקרתי של השוק.
- זה לינוקס, כך שלא רחוק היום, שממש כמו מאימו של נוקיה ב-N900, יהיה אפשר לרכוש מכשיר אנדרואיד, לפרמט אותו, ולהריץ עליו חלונות 95, חלונות CE, מאימו, וכמובן גרסאות שונות ומשונות של אנדרואיד. המשמעות היא שכמו ב-N900, תוכנות לינוקס ירוצו בלי בעיה על המערכת הקטנה, הופכות את הטלפון שלכם למשהו חזק כמו ואולי יותר מהמחשב השולחני.

Thursday, February 4, 2010

Google Nexus One - ביקורת בלתי מצונזרת

רקע
פעם, עוד לפני שהגיע ג'ובס עם התפוח ששינה את העולם הסלולארי, סמארטפונים היו נחלתם של גיקים בלבד, ושל אנשי עסקים מקושרים ורבי ממון. האייפון טרף את הקלפים בכך שהפך את חוויית השימוש המתקדמת - לנגישה לכולם - מילדים בני 5 ועד זקנים, מאנשי מחשבים מנוסים ועד לאנשי האבן. את האייפון כולם יכולים לתפעל, בקלות ובעיקר גם בכיף. המחיר? המחיר הוא מערכת הפעלה סגורה, מכשיר בינוני (נראה טוב, מרגיש לא רע בכלל - אבל לא מושלם ובטח שלא מתאים לכולם) ומחיר מופקע.

במקביל, הלכה חברת האינטרנט גוגל ותפסה תאוצה, עם מגוון רחב מאוד של שירותי אינטרנט שמכסים כמעט כל צורך - מבלוגינג ומסמכים, דרך תמונות ווידאו, ועד מיילים וכמובן חיפוש. גוגל חלשה על הרשת, והפכה להיות מילה נרדפת לאינטרנט. בכל רחבי העולם דפי הבית היו מכוונים על המילה הצבעונית, מליוני משתמשים ויתרו בשמחה על פרטיותם תמורת תיבת מייל חינמית ונוחה לניהול, וחברת גוגל נצלה את כל אלה כדי להציע לכולם, בכל מקום, פרסום רלוונטי - ובדרך זו לעשות הרבה (הרבה) כסף. אמרנו בכל מקום? טוב, לא בדיוק. בכל מקום שיש בו מחשב - וזה לא הרבה מאוד מקומות. אנשים עדיין לקחו את הסלולארי שלהם לכל מקום, ולא את המחשב, קטן ונטבוקי ככל שיהיה.

בהתאם לחוויית הסמארטפונים המתעצמת, גוגל החלה לשקוד על פיתוח אפליקציות למערכות ההפעלה הניידות שיהפכו את שירותי האינטרנט שלה לנגישים ונוחים. החל מאייפון, דרך חלונות מובייל ובלאקברי, ועד סימביאן - גוגל פרצה מהמחשב הביתי והלפטופ לכיסים של כולנו. אבל, כפי שמיהרה החברה לגלות, פיתוח אפליקציות לכל הפלטפורמות אינו נושא פשוט. סימיבאן היא מערכת סבוכה ומסובכת, הפיתוח לה מסובך וכלה ביצירת תוכנות בינוניות. אפל בכלל חוסמת אפליקציות ולוקחת כסף מהמק שקונים כדי לפתח ועד חברות בקבוצת המפתחים, ואם זה לא מספיק - לבלאקברי יש דפדפן בינוני. בתור מתכנת אני יכול לומר שאני בהחלט מבין אותה - לגוגל נמאס. נמאס לפתח לפלטפורמות חצי מבושלות, מסובכות, סגורות, וכל כך שונות ממשהו פשוט, פתוח, ודומה למחשב אישי. זה לא אומר, כמובן, שהיא זונחת את השווקים - אבל כדי למצות את הפוטנציאל הגוגלי, היה צורך במשהו חדש - פלטפורמה פתוחה וקלה, משהו לינוקסי אך ידידותי, משהו ששם המון דגש על הרשת.

אנדרואיד.

אחרי פיתוח מערכת ההפעלה הוציאו חברות שונות, בראשן HTC הקוריאנית מכשירי אנדרואיד רבים. אחרי שסמסונג (גלקסי), ומוטורולה (קליק, דרויד), וכמובן HTC (דרים, מג'יק, הירו) עשו עבודה בינונית בפריצה לשוק והבאת אנדרואיד לכ-ו-ל-ם, יצאה גוגל בהכרזה אפלית למדי - היא תהגה סלולארי משלה, בעיצובה, ובדרישתה. קבלנית הביצוע היתה HTC, והארכיטקטית גוגל דרשה וקבלה מכשיר משלה. הדבר הקרוב ביותר לגוגלפון - נקסוס, Nexus One.
חודש לאחר השקתו הנקסוס הוא הדבר הקרוב ביותר לאייפון עתידני שאינו של חברת אפל, ואחד הבודדים שקיבל את התייחסותו הזועמת של ג'ובס, שטען כי "גוגל מנסה להרוג את האייפון עם ה-Nexus One, אנחנו לא ניתן לה".

לקחתי את המכשיר והפכתי אותו לסלולארי הפרטי שלי לכמה שבועות, ההתרשמויות בפנים.

Saturday, January 23, 2010

הסיפור העצוב של נוקיה


עבור אלה המחפשים מכשיר חזק ומוצלח, נוקיה 2009-2010 היא לא חברה מוצלחת, שלא לומר חברה בעייתית. מכשיר הדגל האגדי ביותר שאי פעם יצא למערכת ההפעלה המיינסטירמית של החברה - סימביאן - הוא ה-N97. ועד כמה שמדובר בטלפון נהדר ומכשיר טוב, מדובר בעיקר בסיפור עצוב על מה שהיה יכול להיות ועל מה שיש ולא צריך להיות.

ה-N97 הוא מכשיר דגל שהיה אמור לתת תשובה לכל מכשירי המגע שעושים רעש בשוק, בראשם האייפון של אפל. מדובר במכשיר שיש בו את כל מה שהייתם יכולים לדמיין. ראשית, יש בו זיכרון יותר מבכל מכשיר בשוק מאז ועד היום (פרט ל-N900, עליו נרחיב בהמשך) - 32 גיגה פנימיים עם יכולת הרחבה לעוד 32 גיגה (!), יש בו מסך מגע ענק ומקלדת מלאה, משדר רדיו (שימו לב, לא מקלט, משדר, למרות שגם מקלט יש לו), כמובן ש-Bluetooth, WiFi, ו-GPS, חיבור אוזניות ישיר, מצלמת 5 מגה-פיקסל של קארל זיס עם פלאש-לד כפול, סוללה חזקה מאוד, חיישני אור, מרחק, וכבידה ועוד ועוד. המפרט שלו פשוט נראה כמו משהו עתידני ומופלא, שילוב מדהים בין היכולות שהכי היינו רוצים לראות לבין אלה שאנחנו מכירים, והכל באריזה גדולה - אך סבירה.

על מה נקסוס?

הרבה אתרי חדשות משמיצים את גוגל מאז הכרזתה על הנקסוס 1, אנדרואיד הדגל התורן. אין לי מניות בגוגל, כך שפרקטית - לא באמת אכפת לי. אבל קשה לי להבין, למען האמת, את אותם כתבים או טוקבקיסטים. לדבריהם גוגל פוגעת בעצמה, בחדירת אנדרואיד לשוק העולמי, ובכלל - הם לא מבינים למה לכל הרוחות הייתה ענקית האינטרנט צריכה את זה על עצמה. הרי כבר נעשה ברור כשמש שהם לא באמת רוצים להתעסק בתמיכה - עד היום, הגישה של גוגל הייתה שאם מוצר הוא טוב, אין שום צורך בתמיכה. ומכאן - למה שהם יכניסו את ראשם הבריא למיטה החולה הזאת של למכור מכשיר ועוד באופן ישיר ולתמוך בו? ולמה להם בכלל ליצור מכשיר כשיש חברות כמו HTC, מוטורולה וסוני-אריקסון שעושות להן את העבודה? למה ללכלך את הידיים?

התשובה היא פשוטה - כי כשהעובדים שלך עושים עבודה גרועה, אתה צריך להכנס פנימה ולהתערב, להתלכלך קצת ולאכול קצת חצץ, עד שהם ילמדו איך עושים את זה. אם נסתכל על העבר, נראה שאף אחת מהחברות שלקחו לידיהן את אנדרואיד, לא עשו עבודה טובה, או לפחות לא עבודה מספיקה.

Saturday, January 9, 2010

מלחמת המ"הות

עזבו אתכם מחומרה - חומרה באה והולכת. מה שהיום הוא בלי חיבור לאוזניות או בלי מקלדת מחר יהיה עם משדר FM ושתי מקלדות. מה שפעם היה מיועד לעסקים ובא עם מעבד סופר חזק ובלי נגן יגיע בעתיד עם נגן DIVX ועם משרד נייד ומזכירה אלקטרונית עם מיני חשמלי שמכינה קפה במולטי-טאסקינג עם החייגן הווירטואלי. החומרה היא לא באמת הסיפור - כי היא הולכת ומשתכללת כל הזמן, וחברות שונות כמו HTC, נוקיה, ומדי פעם גם סוני-אריקסון ומוטורולה דואגות להזכיר לנו את זה כל חודשיים בערך. החומרה היא חשובה, שלא תבינו אותי לא נכון, אבל בקרוב - היא לא תהיה העיקר. יש דברים כמו WiFi שלא נוותר עליהם, אבל מה זה משנה עוד מגה-פיקסל למצלמה? גם ככה היא מצלמה מועפנה של פלאפון. ומה זה משנה מאה מגה-הרטז לכאן או לכאן? בשורה התחתונה, הכל הופך להיות אותו דבר. מכשירי מנהלים כמו הנוקיה E71 הופכים להיות גם מפלצות מולטימדיה (ראו E72) ומכשירי מולטימדיה קנאים (סדרת N של נוקיה) פתאום מקבלים מקלדות (N97).
נגיד שהמכשיר שמתאים לכם מבחינת עיצוב וחומרה נמצא שם בחוץ, מה שבאמת הופך למשנה זו לא אחרת מהתוכנה. כן, זו שמחברת בין החומרה לבין שלושת החושים: ראיה, שמיעה, ומישוש. בסופו של יום לתוכנה יש תפקיד מכרע - היא תקבע אם יהיה לכם כיף לעבוד עם המכשיר, אם הוא יעבוד מהר או לאט, אם יתקע או יתקרש, אם יהיה אינטאיטיבי או מסובך כמו התחנה המרכזית בתל-אביב. מערכות הפעלה צצות כמו פטריות אחרי הגשם, וזה הזמן לבחון אותן לעומק ולהבין איזו הכי טובה, ומה היתרונות והחולשות של המערכות. לרוב, אם קניתם חומרה עם מערכת ההפעלה שאתם אוהבים - כנראה שתהיו מרוצים מהמכשיר. מצב הפוך לא מתקיים. כלומר - אם רכשתם מכשיר שמתאים לכם מבחינת יכולות ועיצוב, אבל מערכת ההפעלה מאכזבת - סיכוי טוב שתמצאו את עצמכם מקללים את אריזת הפלסטיק לעתים קרובות.

Monday, January 4, 2010

הייפ האפליקציות החלול

בעשור האחרון הטכנולוגיה הכתה גלים (ולא, אני לא כותב פה עכשיו *עוד* סיכום עשור) - וחלקם כרובם, לפחות לדעת עבדיכם הנאמן, חסרי כל עומק ומלאים בים של ריקנות. הווב 2.0 היה משהו מעניין (עד שהחליטו לקרוא לו ווב 2.0 ולהרוס את זה), אבל אז באו הטוויטר והפייסבוק ושאר ירקות התראו-אותי-ותקשיבו-לי-כי-הדברים-שיש-לי-להגיד-הם-כמו-כולם-אבל-בכל-זאת-אני-מגניב-בדרכי, כל מזבחי ההערצה העצמית והרנאסנס הריק מתוכן. אבל הנה, אני מתחיל לחפור ובסוף אני אקלל פה את עצמי, ממש כמו הפארודיה המושבחת של ארץ נהדרת על אברי גלעד.

בעולם הסלולארי המודרני יש הייפ חדש, עליו אפל הולכים חזק מאוד בפרסומי הטלוויזיה, ואליו כולם רצים - הייפ האפליקציות. כולם רוצים ורצים לכתוב כאלה, להוריד כאלה, לקנות כאלה. והנה, כולם הולכים שבי אחרי רשימה של מאות אלפי תוכנות. מכאלה שיסנכרנו את הקבצים שלכם בעבודה ועד כאלה שיגרמו למכשיר שלכם להשמיע רינגטון בנפיחות. בודדות מתוכן, יש לציין, שימושיות ביותר. ישנן אפלקציות מבוססות מיקום שעושות מהפכה בדרך שבה אנשים מתקשרים, אפשר למצוא (במחיר מסוים) משחקי נוסטלגיה נהדרים, ולא חסרים סתם דברים נחמדים כמו תוכנה שמזייפת צלצול טלפון בכיוון מראש - ככל הנראה כדי להציל אתכם מדייטים גרועים.