Saturday, August 25, 2012

אייפון בהתאמה אישית?

בסוף 2010 תליתי את כפפות האנדרואיד שלי ועברתי לאייפון 4, מסיבות רבות ומגוונות שאותן לא נפרט שוב - כי פרטנו אותן שוב ושוב בעבר. עם המעבר וויתרתי על הרבה יכולות התאמה אישית שהיו לי זמינות באנדרואיד הפתוחה, אך בניגוד לדעה הרווחת - ניתן להתאים אישית את האייפון. לעתים זה כרוך בשימוש מסורבל באייטונז, לעתים זה לא נקי ודורש ללכלך את הידיים -- אך בסופו של תהליך מקבלים מוצר די מגניב. אז איך תתאימו את האייפון שלכם אישית? כמה טיפים:

Tuesday, August 21, 2012

אמצע 2012 - סקירה וביקורת MacBook Air

במקור, המקבוק איר של אפל נולד כמחשב נייד. עם דגש על הנייד. הרעיון היה ליצור מחשב נישא דק וקל - בפועל, קרה הרבה יותר מזה. הדור השני של המקבוק איר (סוף 2010) היה מצויד בזיכרון פלאש (SSD, כמו זה שניתן למצוא באייפון או בסמארטפוני אנדרואיד, טאבלטים, ונגני מוזיקה כמו האייפוד) באופן בלעדי, זונח את הכונן הקשיח המסתובב - שליווה אותנו מאז המצאת המחשב.

הזיכרון החדש איפשר ליצור מחשב קל ודק מאי-פעם, עם מקום רב לסוללה, שכעת, כשאינה צריכה לסובב כונן פיזי, הספיקה לשעות רבות של עבודה. אך המהפכה הגדולה ביותר בשימוש בזיכרון פלאש היא כמובן מהירות הכונן, שלא דומה לשום דבר שאי-פעם הכרנו. סקירות שונות שיבחו את המחשב, וכך גם אנחנו - והיה ברור שחברות אחרות ימשיכו בעקבות אפל, אך לא היה ברור שהתופעה תקבל שם חדש וסדר גודל חסר תקדים.

לא עבר זמן רב ואינטל הציגה את קונספט ה-"אולטראבוק", סט סטנדרטים חומרתיים ליצרניות חומרה, כדי שייצרו אולטרא-בוקים משלהם ויתחרו במחשב המהפכה של אפל. למרות עיצובו וביצועיו, המקבוק איר דאז הציג מפרט לא מרשים בלשון המעטה (מעבד עתיק, זיכרון רזה וכרטיס גראפי דל), ובעקבות התחרות עדכנה אפל את המפרט באמצע שנת 2011, ושוב כעת, באמצע 2012. לקחנו את המקבוק איר החדש, מחשב הברק של אפל לנסיעת מבחן, משווים אותו לדגם של שנת 2010 שנפל לידינו אז - ובדקנו האם יש סיבה לשדרג, והאם כתר האולטראבוקים שייך לאפל.

Saturday, August 11, 2012

מחלת הגדילה של הקוד הפתוח

מאז ומתמיד אהבתי קוד פתוח. הקונספט של לשתף תוכנה באופן חופשי, כך שכל אחד יכול להוסיף את שעולה על רוחו, לתקן פרצות אבטחה ובכלל, להיות חלק פעיל במערכת שלו ובמערכות של אחרים הוא רעיון מעולה. המערכות עצמן בנויות כמו לגו, במקום במקשה אחת, ולכן אפשר לפרק אותן זו מזו וליצור מוצרים מדהימים - שכל חלק ניתן להחלפה, ובדיוק ככה זה צריך להיות. חופשי ונהדר. קוד פתוח זה אחלה.

מוצרים בקוד פתוח? אותם אני כבר פחות אוהב. בראשם עומדות מערכות ההפעלה לינוקס ואנדרואיד. שלא תבינו לא נכון, הן נהדרות, יפות, חכמות. זה לא הן, זה אני. יום אחד הן יעשו מישהו מאוד שמח. וזה לא שאני לא רוצה שנשאר חברים.

פתיחות זה טוב
לינוקס היא מערכת שמציגה הרבה ממה שקוד פתוח יכול לעשות: מציעה שלוש סביבות שנראות שונה זו מזו אך עובדות באופן שקוף: KDE, Gnome וה-Unity החדשה, מציעה עדכון רכיבים מהיר ובלתי תלוי שלרוב לא דורש הפעלה מחדש, באה עם אוסף תוכנות מרשים לכל מטרה, פתוחה ונוחה לשינוי במאה אחוז, יציבה, מאובטחת, מהירה, גמישה בטירוף, אלגנטית.

גם אנדרואיד נראית ומרגישה טוב, אפילו טוב מאוד. היא מביאה תוכנה מעולה שמתאימה היטב לטווח גדול מאוד של חומרות, מערכת פשוטה מחד ומתקדמת מאוד מאידך, שמאפשרת למשתמש לעשות ה-כ-ל, ועבור משתמש חזק שיודע מה שהוא עושה, אנדרואיד על מכשיר סביר חזקה לא פחות מלינוקס על מחשב שולחני, אחרי הכל - אנדרואיד היא לינוקס. כשמחברים בין העוצמה חסרת המעצורים של לינוקס לפשטות הנוחה והאלגנטית של אנדרואיד מקבלים סוס עבודה, במובן הכי כנה של המילה. ואנדרואיד היא בדיוק מה ששוק הסמארטפונים והטאבלטים צריך כדי להוריד מחירים ולהגיע אל העם, וגם כדי ליצור מכשירי קונספט, כאלה מוקשחים כמו המוטורולה דפיי וכאלה עם מסכי 3G או סתם חיות חומרה כמו הגלקסי S3.

לרוץ 150 ק"מ ביום לשום מקום
מנגד, גם אז וגם היום - כל ביקור ומגע שלי עם אנדרואיד ולינוקס מריץ אותי בחזרה לאפל הסגורה והנבזית. ומדוע? אחד הטיעונים הגדולים של משתמשי לינוקס ואנדרואיד (וזה בשבילכם: מ.ב. וד.ק. :)) הוא "ככה זה היה פעם, היום זה הרבה יותר טוב".

אז למרות שעברתי תהליך "הצטנצנות" (יענו, הפכתי לצנצנת) והתחלתי לעבוד עם מק ואייפון - אני לא חי בוואקום. אני עובד עם לינוקס (זה שעזבתי את מנדריבה בבית בסוף 2009 לא אומר שאני לא מתקין לחברים אובונטו 12.04 או עובד בעבודה עם 11.04, עכשיו כשעדכנו אותנו מ-8.04) כל היום בעבודה ואני רואה אנדרואידים על ימין ועל שמאל, מגרסה 2.3.4 (עוגיית זנגוויל) דרך גרסה 3 (חלת דבש), עד גרסה 4 (קסטה) ואפילו 4.1 (סוכריית ג'לי). האמת העצובה היא שאתם צודקים - הקוד הפתוח מתקדם בצעדי ענק, הוא רץ כמו בולט ולא עוצר ב-200 מטר. הוא טס אלפי קילומטרים ביום.
לשום מקום.

גם היום חבר לא יכול להתקין אובונטו כי משום מה ההתקנה קורסת באמצע וצריך להתחיל להבין מה קרה. גם היום לינוקס לא מזהה כרטיסי קול פה ושם, וכרטיסי רשת, ומצלמות ונגנים, גם היום צריך לפתוח טרמינל והתחיל להרביץ תורת מקלדת במקום לעבוד בממשק, כי הוא פשוט לא מגיע לכל קובץ קונפיג. גם היום צריך לערוך דברים, גם היום צריך להקליד sudo, גם היום הכל שם לא עובד. אז נכון, זה נראה טוב יותר, ונכון, יש יותר שירותים ואפשרויות, ואללה. אבל גם אם תבנו טירה עצומה משנהב באפריקה, מישהו עדיין ישים לב שאין שם בית שימוש.

אנדרואיד התפתחה המון. אנדרואיד 4 מרגישה ממש טוב, במיוחד על החומרה המעולה של גוגל. זה לא משנה את העובדה שעדיין חלק מהאפליקציות שאני מוריד מהמרקט לא עובדות. זה לא משנה את העובדה שיש אפליקציות שפשוט קורסות כשאני מפעיל אותן. בפעם הראשונה, השנייה, ואז אני עושה אנאינסטול. עדיין יש תוכנות שמקפיצות התרעות לאזור ההתרעות רק כדי לפרסם פרסומות שאף אחד לא רוצה לראות. עדיין לא ברור בכל אפליקציה איפה המפתח המדושן שלה החליט לשים את כפתור החיפוש. עדיין אני מרגיש כאילו אני צריך להיות חצי טכנאי כדי לתפעל את המכשיר באופן חכם. ואללה, באייפון הטיפש שלי אני לא מרגיש ככה.

אז לקרוא לי בוגד? קיבלתי. אבל יש לי סיבות טובות.

ועכשיו ברצינות
איזה מין שם זה Google Play? מה חשבתם לעצמכם? מה עישנתם? מה זה Play Books? מישהו שם למעלה הפסיד בהתערבות? כי בינינו, אתם גורמים להרבה אנשים להרגיש כמו ילדים מפגרים - וחבל, חלקם לא ילדים מפגרים.

Friday, August 10, 2012

OS X Mountain Lion - סקירה וביקורת

מהפכת המחשוב הנייד של שש השנים האחרונות הוכיחה שהמחשב השולחני נותר מאחור. אפליקציות נוחות לשימוש, כיפיות ומרהיבות עושות את דרכן כל יום לסמארטפונים ולטאבלטים שלנו. המחשבים האישיים נותרו, ובכן - פחות או יותר, כשהיו. כולם הבינו שאת הכלים והשירותים המהפכניים שמקלים עלינו יום יום בדרכים צריך להביא אל המחשב הקלאסי - וטובה שעה אחת קודם.

בסקירה למערכת ההפעלה הקודמת של אפל, Mac OS X Lion, ובפוסט אחריו - חזינו\דיברנו על טשטוש הגבולות בין המחשב הקלאסי לנייד. בין הלפטופ לאולטראבוק, בין האולטראבוק לטאבלט, בין הטאבלט לסמארטפון. המחשבים השולחניים והניידים שלנו צריכים רענון - והכיוון הוא אחד, לקבל תכונות מעולם המובייל.


ב-Mac OS X Lion (המערכת הקודמת) הציגה אפל גלילה קינטית כמו במכשיריה הניידים, שליטה חדשה ומרכזית במחשב באמצעות מחוות, מסמכים שנשמרים אוטומטית, יישומים במסך מלא, סנכרון יומן ואנשי קשר לשירות iCloud ועוד. עוד לפניה, הוצגה חנות אפליקציות אחידה ואיכותית כמו זו של iOS ליישומי Mac OS X. ולקראת סוף יולי שחררה אפל מערכת חדשה, עוד שלב באבולוציה מהכיס לשולחן - המכילה שלל פיצ'רים מעולם המובייל וכאלה שמדברים ישירות אל בעלי האייפד, האייפוד והאייפון.

אז מה היה לנו כאן?

Wednesday, August 1, 2012

גוגל נקסוס 7 \ Google Nexus 7 - סקירה וביקורת

אחרי הנקסוס 1 והגלקסי נקסוס, סמארטפוני האנדרואיד שעוצבו ונהגו ע"י גוגל, היה זה עניין של זמן עד שזו תחליט להגות טאבלט. אך לטאבלט של גוגל יש מה שנקרא קילר-פיצ'ר. משהו שאין למתחרות, משהו שיכול לאכול את השוק בלי מלח - מחיר. הנקסוס 7 נמכר ישירות מגוגל, בגרסת 8 גיגה - בעבור 200 דולר, כ-1000-1200 שקלים בארץ, בערך חצי ממחיר האייפד הפשוט ביותר של המתחרה אפל.


בעבר השיקה גוגל אך ורק מכשירי יוקרה, ולא התמקדה במכשירי תקציב. גם כאן נראה שהחומרה היא הטופ של הטופ, אך המחיר נושק לטאבלטים הזולים והבינוניים שראינו בחודשים האחרונים. אז על מה וויתרה גוגל כדי למכור את הטאבלט בזול? האם הוא באמת מכשיר יוקרה בתג מחיר של מחאה חברתית?

קיבלתי את המכשיר לסקירה והופתעתי. התשובות בפנים.