Thursday, December 19, 2013

iPad Air – אייפד איר – סקירה וביקורת

[...] כנראה שאשאר עם האייפד הגדול שלי כל עוד למיני אין מסך רטינה ומעבד מודרני – או עד שיצא אייפד גדול קל משמעותית מהנוכחי.

נשמע מוכר? כך סיכמנו לפני שנה וקצת (21 בנובמבר 2012) את ההתלבטות בין האייפד הקיים והגדול לבין האייפד מיני החדש של סוף 2012. את התלבטות זו אפל לא חסלה, אלא החריפה, עם ההכרזה האחרונה: מחד, האייפד מיני קיבל את כל מאפייני האייפד המלא החל ממסך רטינה ועד למעבד, ומנגד האייפד הגדול החדש קל משמעותית מהקודם. האם מישהו בקופרטינו קורא בבלוג נידח זה?


האייפד החדש, או בשמו השיווקי (והדבילי) ״אייפד איר״, מציע, בראש ובראשונה, עיצוב אפלי חדש סביב מימדים ממוזערים ועמם מסה חדשה ומפתיעה. האייפד החדש קל בערך בשליש מקודמו בתפקיד. יד ביד עם הדיאטה האנורקסית שהובילה למימדים ולמשקל החדש, מציע האייפד את המעבד האחרון מבית אפל (זה של האייפון 5S – האפל A7 ותת מעבד התנועה M7), זוג אנטנות וויפי במקום אחת, ואת אותם חיי סוללה מרהיבים של 10 שעות עבודה מלאה. האם זה האייפד הכי טוב שיש? האם יש מה לשדרג מהטאבלט או האייפד הנוכחי? תשובות בפנים.

Thursday, December 12, 2013

אופיס עברי בחינם לאייפון, לאייפד ולמק, ועוד

עם האייפון 5S, האייפד איר, ומחשבי המק החדשים (מקבוק איר, מקבוק פרו, מק מיני, מק פרו ואיימק) מציעה אפל את סט האפליקציות שלה בחינם. מדובר בשתי ערכות אפליקציות מעניינות מאוד, שאמנם כתבתי עליהן חצי מילה כשלמדתי להכיר את המק, אך אז באמת לא הכרתי אותן היטב. מהן האפליקציות של אפל? ולמה הן משנות את מאזן התחרות מול אנדרואיד ואולי-אולי מול חלונות? מודל החינם של אפל, החברה היקרנית בעולם, הופך לנקודת העוצמה שלה.


Thursday, November 7, 2013

iPhone 5S - סקירה וביקורת

תם הטקס: בכל שנה מחכה הרשת בקוצר רוח להכרזה הקבועה של אפל, בכל שנה מכתירה הרשת את המכשיר החדש של החברה כמכשיר מצוין שלא מחדש הרבה, בכל הכרזה הביקורות אומרות שאין סיבה אמיתית לשדרג, תורי ענק משתרכים בכניסה לכל חנות תפוחית בארה"ב, אפל מוכרת מיליוני יחידות וכולם מתיישבים בחזרה בכיסא ומחכים לטקס של השנה הבאה. 2013 אינה שונה.



כמה חודשים לאחר ההכרזה על איוס 7, מערכת ההפעלה החדשה של אפל לניידים, שהציגה מקצה שיפורים ושדרוגים רחב הכולל עיצוב חדש מהיסוד ושלל שינויים, אפל מכריזה ומוכרת, יד ביד עם המערכת החדשה את האייפון 5S שבניגוד לתוכנה אותה הוא מריץ, דומה עד מאוד לאחיו הקטן.



על האייפון 5 החלטתי לוותר באופן מודע. ידעתי שאם אתחיל לסקור ולעשות שימוש במכשיר הקל עם המסך הגדול יהיה לי קשה לחזור אחורה – והרי היו סיבות רבות וטובות לא לשדרג, רובן טמונות במחלות ילדות שהפכו לא רלוונטיות כעבור כמה חודשים. אם כך, האייפון 5 הבשיל והפך מכשיר משתלם, חזק וטוב, וה-5S בא להציע לו אלטרנטיבה ראויה, וחובת ההוכחה היא כתמיד, על המכשיר החדש והנוצץ. האם מכשיר הדגל החדש של אפל עומד במשימה? ואיך הוא מול התחרות הכבדה מצד גוגל?

אחרי חודש של עבודה עם הדגל החדש של אפל, אלה המסקנות.

Thursday, October 31, 2013

פרדוקס הצרכן והמפתח

לפני שבע שנים חיינו בעידן סלולארי אחר. עידן בו הטלפונים שלנו, שהיו לעתים גם מחשבי כף-יד, ולימים גם מקלטי ג׳יפיאס עם מפות ויכולות ניווט – היו מכונות זמן-אמת, בעלות משאבים מוגבלים עד מאוד והמפתחים לפלטפורמות הניידות, Windows Mobile ו-Palm OS, דאז, התייחסו אליהן ככאלה. כל פיסת זיכרון הייתה מוקצת בחרדת קודש ובכובד ראש. כל כתיבה למערכת הקבצים נעשתה תוך מחשבה עמוקה ודרך מעבר מדוקדק על יכולות המכשירים. התוכנות שנכתבו לא היו מאוד יפות ואסטתיות, אך הן היו מהירות ויחסית יציבות, וחשוב מכל, הן ידעו את מקומן באקו-סיסטם של מערכת הפעלה שלא נולדה להריץ *רק* אותם. גם אם לא מרצון, המערכת והמשאבים הגבילו אותם לצניעות פיתוח. צניעות שכמעט ולא קיימת היום.


בעולם השולחני, מנגד, הלכו המחשבים ונעשו מפלצתיים. כך גם התוכנות עבורם. פוטושופ שעולה בדקה וחצי במקום בכמה שניות, אפילו ווינאמפ שהלכה והתנפחה עם דפדפן פנימי ושאר זבל. אך הפיסי החזק נועד להריץ את כל אלה. הוא נועד לאחסן כמה וכמה משחקים כבדים זה לצד רעהו על כונן של טרה בייט, והוא יודע להפעיל וורד וסקייפ ופוטושופ בו-זמנית, כך הוא תוכנן – לאכול את סעודת המפתחים הגרגרנית.

ייצורי הכלאיים, עם זאת, לא התאימו לקונספציות הפיתוח הקיימות. הסמארטפון והטאבלט המודרניים הפכו גם הם חזקים ומריצי-כל. גם הם קיבלו ליבות מספר וכמות זיכרון שלא תבייש מחשב ראוי. המחשבים הקטנים הפכו מחשבים גדולים ואפשרו למפתחים הגרגרניים לשכוח שהם עדיין מכשירי זמן אמת שדורשים הידוק חגורה. והמפתחים של היום פותחים כפתור אחר כפתור בדרך להרוס לכם את הטלפון. אז מי יגן על עצמכם מעצמכם?

Thursday, October 3, 2013

iOS 7 - סקירה וביקורת

עברו שבע שנים, שבעה אייפונים ושבע מערכות הפעלה מאז שאפל הוכיחה כי לב הטכנולוגיה מונח לאו דווקא במעבדים אימתניים ומצלמות עטירות מגה-פיקסלים, אלא בממשק ותוכנה המריצה אפליקציות בצורה חלקה וזורמת. מאז אותה הכרזה היסטורית הפכה אפל לסמל חיובי ושלילי של תוכנה יציבה, מהירה, פשוטה ומנגד מוגבלת ובלתי-גמישה. את המסורת לפיה אפל שולטת בחוויית השימוש, מצמדת חומרה לתוכנה ומציעה בדיוק, אבל בדיוק את מה שהיא רוצה שתעשו עם מכשיריה היא ממשיכה גם באיוס 7, אך עם שינויים רבים.


אין ספק כי איוס 7 מציגה את השינוי הגדול ביותר בין מערכות איוס ולראשונה מציעה עיצוב חדש לגמרי לצד שדרוגים מהותיים ואף מעט-מעט פתיחות חדשה. אך האם זה מספיק כדי להתחרות באנדרואיד 4 הנהדרת? והאם היא מצליחה לשמר את הסטנדרט המוזהב שהביא אותה למקומה המכובד? אחרי שבועיים עם המערכת החדשה, התשובות בפנים.

Tuesday, October 1, 2013

מה שחדש וישן באפל

כשאין על מה להכריז
כמצופה, הכריזה אפל החודש על האייפונים החדשים והתקשורת רועשת, בעיקר לרעה. אך כשמותחים ביקורת או כשמרעיפים מחמאות צריך להפריד בין עיקר לתפל, וזה משהו שהפרשנות לא מרבה לעשות. כך למשל, אחת מנקודות "ההרתעה" הגדולות של אפל – סודיות ועמימות, נסדקה כשכמעט כל הפרטים של המכשיר החדש הגיעו לרשת לפני ההכרזה, ולטים לא היו יותר מדי שפנים בכובע. לא "אה, ועוד משהו קטן", לא פיצ'רים סודיים ואמירות פוערות עיניים. אפל הכריזה בדיוק על מה שציפינו שתכריז, לא סנטימטר אחד יותר.

ועל כך אין מה להתלונן. זו חברת טכנולוגיה, זה שיש שלא לקחו אותה בפרופורציה הנכונה זו בעיה שלהם כציבור צרכני מטומטם, בין אם מעריצים או שונאים. כך גם אין מה להתלונן על כך שאפל לא חידשה לכם, כי זו לא העבודה שלה, היא צריכה להמשיך ליצור מוצרים חדשניים ומהפכניים ולשדרג אותם באופן אבולוציוני, לא רבולוציוני. האייפון, האייפד, האייפוד והמק עשו מהפכה כשהגיעו לשוק לראשונה ומאז התפתחו הדרגתית למוצרים נהדרים, אך לא עברו עוד מהפכות ענק באף שלב. הבועה התקשורתית סביב אפל מתחילה לדעוך ואין בכך שום דבר רע, אפל היא חברה טובה ומוצריה איכותיים מספיק כדי שיהיה ניתן להעריכה כחברת טכנולוגיה בלי כל הפרסום והבאז הריק והמוגזם מסביב.

אם כך, האם ההכרזה אכן מאכזבת? איך נראית אפל פוסט-ג'ובס בחומרה ובתוכנה? נראה שהאיש שהיה הראש היווה גם קצת מהגוף והלב של החברה בחומרה ובמיוחד בתוכנה, אז האם סוף שלטונו של סטיב מבשר טובות או רעות?


Tuesday, June 11, 2013

iOS 7 – הטוב, הרע והמכוער

אמש הכריזה אפל על מערכת ההפעלה הבאה שלה, iOS 7, והתגובות נעות בין "פלופ איום ואכזבה תהומית" לבין "אפל הראתה לאנדרואיד שוב מאיפה משתין הדג". ובכן, אי אפשר לקרוא להכרזה אכזבה ומנגד מאוד לא ברור שאפל עשתה החלטות נכונות בעיצוב המחודש של המערכת הוותיקה. אז מה היה לנו שם?


לפני חודש וקצת העליתי פוסט עם רשימה צנועה של פיצ'רים שנרצה לראות באיוס 7, ואם לא יהיו כנראה שלא תהיה ברירה אלא לזלוג אל מכשירי האנדרואיד. אפל עמדה כמעט בכל אחת הנקודות וסיפקה את הסחורה בצורה די ראויה. למעשה, נדמה כעת שסטיב ג'ובס כבר לא בתמונה, דברים שהיה מוזר שלא קיימים עושים את דרכם לאייפון. אך האם אפל תמשיך להוביל את הדרך?

במערכת החדשה אין שום דבר חדש, וזה בסדר. מרגיזים אותי אלה שלנים על כך שאפל "לא המציאה שום דבר חדש" אך אין להם הצעות משלהם על מה חסר, כאילו היו יושבים על כס המלך ומבקשים "תחדשו לי, תפתיעו אותי", ושולחים את המבדרים הכושלים אל הגרדום. אם אין לכם מה להציע, תפסיקו להתלונן. איוס 7 מציגה תשובה לרוב החסרונות הנוכחיים שלה: מקשי שליטה נוחים במתגי וויפי ובלוטות', מולטיטסקינג משופר ללא פגיעה בחיי סוללה (האמנם?), מסך "היום" חדש באזור ההתרעות, מראה מעודכן וחדש לכל אפליקציות הבסיס ומסך הבית, שילוב איירדרופ הנהדרת, שיחות פייסטיים קוליות (מישהו אמר וייבר?), עדכונים לסירי שכעת גם תומכת בשינוי הגדרות ועוד.

סוף לוינטאג'
עד היום הציגה אפל סוג של וינטאג' בעיצוב תוכנותיה: אפליקציית הספרים הציגה מדף עץ וירטואלי, הפתקים באייפד הופיעו בתוך סוג של קלסר עור מצויר, והפיכת המכשיר על צידו באפליקציית המוזיקה הציגה תצוגה דמויית סט תקליטים או דיסקים בה עוברים מאלבום לאלבום. לצד הוינטאג', ליין העיצוב היה אלגנטי: צבעים שחורים וכהים עם קו חד באמצע היוצר אשלייה של זכוכית (למשל על טאבים באפליקציות או במסך הנעילה), פונטים שמנים וברורים ועוד.

כעת החליטה אפל לוותר על שני עקרונות אלה וללוות ממושגי העיצוב של חלונות פון 8, עם פונטים דקיקים ועגולים לצד עיצוב מאוד שטוח, בו האייקונים פשוטים מאוד ומכילים ציור בסיסי הכולל גראדיאנט מינימאלי בין שני צבעים, אייקונים שקופים לחלוטין עשויים קווים דקיקים, ותצוגות פסיפס של תמונות או אלבומים במקום מעבר "אנאלוגי" עליהם. האם ההחלטה הזו חכמה? לא ברור.

לדעתי האישית, אייקוני האפליקציות החדשים נראו כאילו מישהו יצר אותם בזריזות ב-Paint, בלי לחשוב לרגע על זה שזה פשוט נראה כמו צעצוע, ולא כמו צעצוע מגניב. העובדה שאזור השליטה, למשל, מקבל את אופיו דרך שקיפות מהמסך שמאחוריו נחמדה, אך לדעתי, שוב, האישית לחלוטין, הרקע שנבחר למצגת היה מזעזע – ורקע שחור ואלגנטי היה יכול לגרום לכל התחושה מהמערכת להיות טובה, ו"רצינית" יותר. ואולי לא.

Sunday, May 26, 2013

האפוקליפסה של האתמול

בתחילת שנות התשעים חלומו הרטוב של כל חובב טכנולוגיה ומד"ב היה מכשיר חכם, כזה חבר אינטיליגנטי, שיוכל לעשות שיחות ולשלוח הודעות ומיילים, לקבוע תור לרופא, לקרוא חדשות ב-IOL בארץ וביאהו בארה"ב, להזמין פיצה, לשחק משחק תלת מימדי מטורף ולפתוח מסמכי אופיס, כל אלה מהפקק בכביש מספר 1. כבר מזמן שהחלום הזה הפך למציאות, כמעט בלי ששמנו לב, ואנחנו חיים את המד"ב של לפני עשור וחצי בלי לתת את הדעת על המחיר, המחיר המר שאנחנו משלמים. הסיוט האפוקליפטי.

באותן שנים עליזות בהן פרל ג'אם הוציאה אלבום שני, אייס אוף בייס בקעה מכל רדיו ואנשים עשו את דרכם לקול זאב לקנות ג'ויסטיק ותוספת לרד-אלרט או שיחקו דייב על מסכי VGA, הקולנועים והטלוויזיות הציגו (לצד פורסט גאמפ ומלך האריות) חזון אפוקליפטי. הרעיון אמנם הגיע לשיא בתרבות הפופ עם יציאת הסרט מטריקס ב-1999, אך הקונספט הועלה על הכתב עוד בשנות הארבעים והחמישים בספריו של אייזק אסימוב, לדוגמא, סיפורו הקצר "אני, רובוט" משנת 1950.


האפוקליפסה סיפרה בדייה לפיה הטכנולוגיה הרובוטית הופכת זולה מספיק כדי שנכניס אותה הביתה, רק כדי להגיע למסקנה שהיא צורת החיים העליונה ולהתקומם במרד מדמם. אנחנו, שהפכנו כה מדושני עונג וקהי-חושים מתקשים לעמוד מולה. בסוף הטוב הגיבור הורג את המחשב הראשי או לגיונות רובוטים רצחניים, לרוב עם אקדח, סיכה ושני מהדקים. בסוף הרע, מתחיל עידן חדש של עבדות אנושית לטובת המכונות או השמדה המונית המסתיימת בעולם מתכתי ובינארי בו אין לנו, צורות החיים האנאלוגיות, מקום.

הבעיה בהפיכת מדע בדיוני למציאות היא שההתפתחות הטכנולוגית הדרגתית, איטית ומהירה במקביל, ומסלפת את דרכה ליומיום בלי שאנו שמים לב. מתי לאחרונה עצרתם לחשוב שהחלומות שלכם משנות התשעים התגשמו לתוך האייפון או האנדרואיד שלכם? מתי לאחרונה עשיתם חשבון נפש למחיר שהטכנולוגיה לוקחת מכם כבני אדם?


האפוקליפסה של שנות ה-90 כבר פה. למעשה, היא כבר עברה. ההפיכה הצבאית של עולם המכונות התחלפה בהפיכה שקטה, ועידן עבדות האדם למכונה החל מרצון ובלי מאבק. ברוכים הבאים לעידן הפוסט-דיגיטאלי.


Wednesday, April 24, 2013

מה נרצה לראות ב-iOS 7?

אז דיברנו על זה שאיוס הולכת ומחלידה, ואמרנו שאין שום סיבה לא לפזול לאנדרואיד, שכן אנדרואיד 4 היא מערכת שונה מאוד מאחותה הצעירה (2.3.4) והיא מציעה אלטרנטיבה מעולה למערכת של אפל. גם מגוון האפליקציות האיכותיות לאנדרואיד הולך וסוגר פערים מול איוס, אמנם גם בה תאלצו כעת לשלם על גרסאות שאינן אכולות בפרסומות ושאר זבל, אך תזכו לחוויה דומה.

באנדרואיד תקבלו גם מערכת קבצים פתוחה, חופש גדול יותר ומסכים מותאמים אישית, בעוד איוס על כל האבולוציות שעברה בשבע השנים האחרונות, נראית כמו גרסה משדורגת מעט, לא יותר, מזו שהוצגה לראשונה. שמועות מדברות על גרסת איוס חדשה עם מהפכות של ממש, ורגע לפני הכרזתה החגיגית בקיץ נציץ ברשימה של פיצ'רים שנרצה לראות באיוס החדשה, ואפילו כאלה שלא מתנגשים עם האידיאולוגיה של אפל, קרי מערכת קבצים או נגן מוזיקה ללא מעבר דרך אייטונז.

אלה הדברים שאפל יכולה להוסיף לגרסה הבאה של מערכת ההפעלה הניידת כדי לפנק את כולנו, ולתת את הפייט הכה-דרוש לתחרות האנדרואידית:


1. החלפת מסך הפתיחה:
מסך הפתיחה של האייפון מוצלח מאוד – הוא פשוט, אינטואיבי, מכיל סידור נאה ומותאם אישית של אפליקציות ועל-אף היותו עוצמתי פחות ממסכי הבית המותאמים אישית באנדרואיד, הוא מצליח לשמור על חיי סוללה מצוינים בזכות הפשטת התצוגה. משמאל למסך הבית השמאלי ביותר ניתן למצוא מסך חיפוש נוח.
עד כאן מה שיש היום.

טוב תעשה אפל אם תשמור על מבנה מנצח זה, אך תוסיף מסך ראשי חדש. בין מסך החיפוש לבין מסך היישומים השמאלי, יופיע המסך הראשי החדש – מסך מבוסס אריכים (כן, כמו של חלונות 8 או של ה-HTC One החדש) שיאפשר לנו לקבל עדכונים על אנשי קשר, סטטוסי פייסבוק, עדכוני טוויטר ועוד, ונוכל להתאים אותם אישית. קח גם תאכל אפל את מיקרוסופט לארוחת בוקר וגם תספק אוסף לא פתוח מדי של "ווידג'טים חיים", תוך שמירה על חיי סוללה ומינימום התאמה אישית. מסך הבית יוכל גם להכיל את הפגישות הבאות, שעון מעורר פעיל ועוד. שילוב בין גוגל-נאו לבין מסך הבית יעשה רק טוב למשתמש שרוצה לנווט במהירות.


Friday, April 19, 2013

למה לקנות רק את הנקסוס ובעצם, גם לא אותו

משתמשי סמארטפונים נחלקים לשתי קבוצות: אלה שמשקיעים את מיטב כספם במכשירים הטובים והחזקים ביותר, ואחרים שמעדיפים לקנות מכשירים חלשים או ותיקים (מכשירי הדגל דאשתקד) שעולים סביב אלף שקלים.

בתור משתמש אייפון שנמנה על הקבוצה הראשונה ונחשף ללא מעט מכשירי אנדרואיד, התחרות היחידה למכשיר של אפל היא שורת מכשירי הנקסוס של גוגל. ובעצם, גם לא הם.

למה אתם רוצים רק נקסוס?
חברות רבות מייצרות מכשירי אנדרואיד לכל שכבת מחיר ולפלחי שוק שונים. הראשונה, המכככבת והמוכרת ביותר היא כמובן סמסונג, אחריה חברות אחרות כמו סוני, LG, מוטורולה, HTC ואחרות. אחת לכמה זמן הוגה גוגל מכשיר אנדרואיד לפי תפיסתה ומבקשת מחברות שונות בתורן (תוך כדי ניסיון לשמור על שיוויון) ליצור עבורה את החומרה. תהיה זו HTC שייצרה את ה-G1 ואחריו הנקסוס 1, סמסונג שייצרה את הנקסוס S ואחריו את הגלקסי נקסוס, LG שמייצרת את הנקסוס 4, או אסוס שמייצרת את הנקסוס 7 (טאבלט).

בעוד מכשירי הנקסוס מגיעים עם אנדרואיד "עירומה", היצרניות משיקות מכשירים שאינם מבית גוגל: מבוססי אנדרואיד, אך מכילים תוספות ושדרוגים של אותה חברה, בניסיון ליצור בידול ולצבור מרחק מהמתחרות. כך מציעה סמסונג ממשק משופר העונה על השם TouchWiz, מוטורולה הציעה את ה-MotoBlur, חברת HTC את ממשק HTC Sense ועוד. לרוב השדרוגים כוללים אפליקציות נוספות מותקנות מראש, ערכת אייקונים וצבעים שונה, אוסף ווידג'טים ומסך בית (לאנצ'ר) מבית היצרנית.

Sunday, April 7, 2013

תגובה: הרשת שמתחת לרשת


שמחתי לראות את הפוסט של עמיתי המלומד בנושא הרשת שמתחת לרשתאנונימיות ברשת היא נושא שקרוב לליבי כמעט כמו הכותב עצמוחבל לי לראות מאמץ כזה להבין נושא שלא מקבל תשומת לב ולא לנסות לעזור לו.

מי אני: שרון דביר, שידידי כינה לייזרשארק בנסיון להגן על הזהות שליאם לא תאהבו את הפוסט הזה, תוכלו להתלונן לכתובת זוהסיבה שאני חותם בשמי על דברים שלא קשורים אלי פורמלית, היא שאנחנו משתמשים כרגע בצורת תקשורת שלא מאפשרת פרטיות. לכן אין טעם לנסות.
מה אני רוצה: תחילה להעיר על כמה אי דיוקים ודברים הדורשים הבהרה בפוסט המקורי, לתרום להרחבת הדברים ולבסוף להציג את העניין מנקודת מבט שונה, טיפה מעורבת.
מתי אני רוצה את זה: כל הזמן. TWSS.
מה אני לא רוצה: לריב עם הכותב או מגיבים על שטויות, תוך שמירת הזכות לתייג כל דבר שתגידו כשטויותלהכניס את כולם לפארנויה. לשמוע שאני טועה.

הנחת היסוד היא שפרט להודעות פרטיות בינינו לבין אדם אחר באתרים כמו פייסבוק או בשירותים כמו גוגל-טוק ומסנג'ר, הכל מחובר לכל והכל ידוע”
מילה על הפרטיות המדוברת תהיה במקום: מדובר בפרטיות לפי מדיניות, להבדיל מפרטיות לפי עיצוב. כלומר, כשנרשמנו לקבל שירות מחברה כלשהי, נתנו לה שליטה מפורשת על כל המידעזכותה לקרוא, לעבד, ולהעביר למי שתבחר חלק או כל מידע שהעברנו לה.
לפעמים, המשמעות היא להכיר אותנו יותר טוב כדי לתת לנו פרסומות, או לשנות את המחיר שאנו רואים על פריטים מסוימים. אמאזון, למשל, יודעת בהסתברות טובה שסביר שאקנה מקדחה אבל לא נעלי נשים. כך ניתן להציע לי מחיר יותר גבוה למקדחה מאשר לאשתי, ולה מחיר יותר גבוה לנעלי עקב מאשר לי. כי עדיין סביר שנסכים לשלם את המחיר והם ירוויחו קצת יותרהדוגמה מפוברקת, אני לא נשוי. אך הטכנולוגיה קיימת, בשימוש, ואף יש עליה פטנט.
לפעמים זה אומר להעביר למשטרה מידע על מי חיפש ערך מסוים, דיבר עם אנשים מסוימים או פתח דף פייסבוק מזוייף לראש הממשלהישנן הגדרות שונות למונחים “להעביר למשטרה”, "ערך”ו-”אנשים”, לפי חוקי המדינה המדוברת, לעתים אף דרוש צו מבית המשפט. גוגל וטוויטר מפרסמות מעת לעת קצת סטטיסטיקות על כמה מידע ומשתמשים נדרשו ע"י גורמי אכיפת חוק, ומהם הגורמים החוקיים שביקשו את המידע.
בפעמים אחרות, למכור לחברות אחרות כל מילה שאמרתם או כל מיקום פיזי שהטלפון הסלולארי שלכם היה בו, בלי לתת לכם הנחה בחשבון הסלולארי בתמורה למידע כי הוא שלהם בהגדרת החוזה. כך למשל Verizon ו-at&t אפשרו ללקוחותיהן הזדמנות למנוע את מכירת המידע תוך 30 יום מתחילת החוזה, אם קראו את החוזה וראו בעמודים האחרונים שהמידע ימכר. המידע כלל היסטוריית מיקום, פירוט על השימוש באפליקציות והיסטוריית גלישהאגב, לפי החוק האמריקאי זו עבירה פדרלית לספק מידע לא מדויק לחברות האלו. אפשר להיכנס לכלא על אי דיוק באיות השם שלך בפייסבוק או זיוף גילך.

אם רצית פרטיות יותר טובה מזו, יש לך מזל. יש רשת מתחת לרשת.

Wednesday, March 13, 2013

הרשת שמתחת לרשת

אפשר לחשוב על רשת האינטרנט כעל איים איים המחוברים זה לזה בחוטים. כך למשל גוגל הוא סוג של אי מרכזי ממנו יוצאים חוטים לאתרים רבים אחרים, ואתרים אלה מכילים קישורים (חוטים) לאתרים אחרים – חלקם זמינים בגוגל וחלקם לא. כך למשל, תוכלו לבקש שפרופיל הפייסבוק שלכם לא יופיע בחיפוש בגוגל, כך חתכתם את החוט בין גוגל לבין דף הפייסבוק שלכם, אך עדיין תוכלו להגיע לדף זה דרך פייסבוק עצמה.

ברשת, כמו במציאות, המושג המפוקפק "דלתיים סגורות" קיים, אך אינו נפוץ. רשת האינטרנט ידועה בתור רשות הכלל, כלומר, אם "העלתם" משהו לאינטרנט, בין אם לפייסבוק, לפורום כלשהו, לבלוג שלכם ועוד – הרי שהמידע שייך כעת לכולם וחיפוש פשוט ימצא אותו. גוגל הפכה למילה נרדפת לאינטרנט, ואנו מחפשים הכל, אבל הכל, והנחת היסוד היא שפרט להודעות פרטיות בינינו לבין אדם אחר באתרים כמו פייסבוק או בשירותים כמו גוגל-טוק ומסנג'ר, הכל מחובר לכל והכל ידוע, המידע ציבורי ואנחנו חיים בעולם ורוד בלי סודות. האמנם?



הרשת שלא על המפה והרשת האנונימית
הנחת היסוד היא, אם כן, שהרשת מופתה כך שרובה זמינה לכל המבקש באמצעות חיפוש, ומקסימום לחיצה על כמה לינקים. האמת היא שהאינטרנט שאנחנו מכירים ומשתמשים בו ביום-יום הוא רק קצה קצהו של קרחון המידע העצום שברשת. לאינטרנט שתי שכבות נוספות שרובנו לא מכירים בקיומן, והן גדולות יותר מהרשת המוכרת ומפחידות הרבה, הרבה יותר.

החלק העצום והבלתי מוכר של האינטרנט הוא למעשה האזור הלא ממופה, אוסף עצום של מידע, אתרים וקבצים שלא רשומים לדומיין מסוים (כך שאין מילה פשוטה כמו ynet.co.il שאפשר לכתוב בשורת הכתובת כדי להגיע לאתר), והוא זמין רק למי שיודע להתחבר אליו. כך למשל, ניתן להקיש כתובת IP מסוימת ולהגיע לאתר כזה או אחר, שלא זמין בשום דרך אחרת, ואם אינכם יודעים מה כתובת ה-IP, לעולם לא תדעו על קיומו או תוכנו של האתר. הרשת הלא ממופה מכילה מידע קצת יותר מפוקפק מהרשת הרגילה, אך לא שום דבר עוצר נשימה. החל מתוצאות שגוגל חסמה מסיבות שונות, דרך הרבה פורנו, חלקו חוקי וחלקו לא ברור, שרתי FTP ומגוון בלוגים ואתרים פרטיים שאנשים פתחו ולא טרחו לרשום לשום שירות כתובות או דומיין ועוד. כאן נמצאת רוב הרשת, ובהינתן גישה ולינקים ניתן לגשת אליה מכל דפדפן.



מתחת לרשת הבלתי ממופה, במקום שאם לא מחפשים לא מוצאים – נמצאת השכבה התחתונה: הרשת האנונימית. רשת הדורשת חיבור מאובטח ואנונימי דרך מספר שרתים באמצעות כלי עליו יכתב בהמשך, המאוחסנים ע"י גורמים אנונימיים ובהם אפשר לבקר רק כאשר גולשים אנונימית, כלומר – רשת אנונימית לגמרי. ברשת הזו, אנונימיות היא שם המשחק וקשה מאוד לנטר מי גולש, מאיפה, ומי בכלל מאחסן ומחזיק באתרים. השכבה הזו היא הצד האפל של האינטרנט. בין אתרי קניות המציעות סמים ורוצחים שכירים, דרך פורנו ילדים, מדריכים לא חוקיים להכנת חומרי נפץ מחומרים ביתיים, מידע מסווג של גופי ממשל וצבאות, סחר בבני אדם ועד ארגוני טרור שלמים: הרשת הלא מנוהלת מכילה הכל מהכל, ולא נראה שמישהו מצליח להפריע לה.

לרשת האנונימית שמות רבים: דיפ-ווב (הרשת העמוקה), דארקנט (הרשת האפלה), האינטרנט הבלתי-נראה, הרשת הנסתרת, והיא אינה אגדה אורבנית, ניתן לקרוא עליה בוויקיפדיה ובמקורות רבים נוספים. אך לקרוא לא הספיק לי. ירדתי לתהומות הרשת האפלה ולו לזמן קצר, ואלה החוויות.

Monday, February 18, 2013

אל החלונות האדומים

ההבטחה הגדולה של מיקרוסופט הייתה רקובה מהיסוד ומן הסתם האחרונה לא עמדה בה. מערך השינויים בעולם המחשבים השולחניים אמנם איטי ומסורבל מבעולם הניידים, אך המחשב השולחני לא יראה אותו דבר. חלונות 8 היא כשלון חרוץ בכל פרמטר וזה הזמן לשינוי המיוחל במחשב הקלאסי.

מסביב, בין חברים ומכרים, אפשר לראות ניצנים של חלונות 8, בעיקר בקרב אלה שקנו לאחרונה לפטופ חדש או סטונדטים שמקבלים את המערכת החדשה במחיר מצחיק עד כדי חינם. המשותף לכל אלה הוא שבשבוע-שבועיים הראשונים הם אומרים "זה נחמד, קצת מוזר" ואחרי חודש או יותר עם המערכת החדשה מרדמונד כולם קוראים בקול אחד "זה חרא" ו-”אל תתקרב לזה". חלונות 8 נכנסת לערימת המערכות הפגומות של מיקרוסופט, ערימה גדולה, מסואבת ומתועבת (ובה ME, ויסטה ועוד). ערימת ההצלחות מכילה את 3.11, 95, 98 (לפחות בחבילה השירות השנייה), XP וכמובן העדכנית – חלונות 7. אז מה עושה את חלונות 8 כ"כ בעייתית? ומה זה אומר על מיקרוסופט? ומה זה אומר עלינו?

Thursday, January 31, 2013

על חינוך ומחשבים

כמו כל דבר פרובינציאלי, גם החינוך הממוחשב בארץ מפגר בכמה שנים (או יובלות) מאחורי שאר העולם. אלא שעכשיו, בניגוד לפעם, כלי הלימוד האלקטרוניים מציעים שדרוג אמיתי לחוויית הלימוד ויכולים לשפר את איכות וציוני התלמידים יותר מאי פעם. מהפכת הטאבלטים והסמארטפונים מציעה מכשירים נגישים, חלקם במחירים שווים לכל כיס.

אך ראשית, אספר מה הקשר שלי לכל זה. בעבר הייתי תלמיד במערכת החינוך בישראל, ולא סתם תלמיד – הייתי תלמיד גרוע. אף פעם לא זכרתי לעשות שיעורי בית, לא הייתי מביא ספרים לשיעורים, כל דף שהמורה חילקה אבד בערמות הלבנות האינסופיות מעל שולחן הכתיבה או על הרצפה לצידו, לא זכרתי להביא מחברות ובטח שאלה לא היו מסודרות ומאורגנות, ונוסף על כל אלה – יש לי כתב חרטומים. באמת, כתב שרק אני מבין, ולא תמיד. הייתי תלמיד מבולגן, מפוזר וחדור חוסר מוטיבציה חסרת תקדים. כך היה עוד מכיתה ב' ועד כיתה ט'. בכיתה ט' כל זה השתנה – קיבלתי במתנה מחשב פאלם פיילוט.

למעשה, זו לא הייתה הפתעה. לא פעם ולא פעמיים הציעו להוריי שירכשו עבורי מחשב נישא, ולו רק כדי לשפר את הכתב ואת מהירות הכתיבה. אלא שלפטופ היה יקר ושביר. שנתיים אח"כ הופיע בארץ מחשב כף-היד: זול יותר, קטן וקל – הוא היה מושלם. מעבר לאהבה המופרזת שלי לגאדג'טים, המכשיר גם היה כלי מצוין לסידור הזמן, והוא שינה אותי מתלמיד גרוע לאחד לא רע בכלל.