Thursday, January 31, 2013

על חינוך ומחשבים

כמו כל דבר פרובינציאלי, גם החינוך הממוחשב בארץ מפגר בכמה שנים (או יובלות) מאחורי שאר העולם. אלא שעכשיו, בניגוד לפעם, כלי הלימוד האלקטרוניים מציעים שדרוג אמיתי לחוויית הלימוד ויכולים לשפר את איכות וציוני התלמידים יותר מאי פעם. מהפכת הטאבלטים והסמארטפונים מציעה מכשירים נגישים, חלקם במחירים שווים לכל כיס.

אך ראשית, אספר מה הקשר שלי לכל זה. בעבר הייתי תלמיד במערכת החינוך בישראל, ולא סתם תלמיד – הייתי תלמיד גרוע. אף פעם לא זכרתי לעשות שיעורי בית, לא הייתי מביא ספרים לשיעורים, כל דף שהמורה חילקה אבד בערמות הלבנות האינסופיות מעל שולחן הכתיבה או על הרצפה לצידו, לא זכרתי להביא מחברות ובטח שאלה לא היו מסודרות ומאורגנות, ונוסף על כל אלה – יש לי כתב חרטומים. באמת, כתב שרק אני מבין, ולא תמיד. הייתי תלמיד מבולגן, מפוזר וחדור חוסר מוטיבציה חסרת תקדים. כך היה עוד מכיתה ב' ועד כיתה ט'. בכיתה ט' כל זה השתנה – קיבלתי במתנה מחשב פאלם פיילוט.

למעשה, זו לא הייתה הפתעה. לא פעם ולא פעמיים הציעו להוריי שירכשו עבורי מחשב נישא, ולו רק כדי לשפר את הכתב ואת מהירות הכתיבה. אלא שלפטופ היה יקר ושביר. שנתיים אח"כ הופיע בארץ מחשב כף-היד: זול יותר, קטן וקל – הוא היה מושלם. מעבר לאהבה המופרזת שלי לגאדג'טים, המכשיר גם היה כלי מצוין לסידור הזמן, והוא שינה אותי מתלמיד גרוע לאחד לא רע בכלל.