Sunday, May 26, 2013

האפוקליפסה של האתמול

בתחילת שנות התשעים חלומו הרטוב של כל חובב טכנולוגיה ומד"ב היה מכשיר חכם, כזה חבר אינטיליגנטי, שיוכל לעשות שיחות ולשלוח הודעות ומיילים, לקבוע תור לרופא, לקרוא חדשות ב-IOL בארץ וביאהו בארה"ב, להזמין פיצה, לשחק משחק תלת מימדי מטורף ולפתוח מסמכי אופיס, כל אלה מהפקק בכביש מספר 1. כבר מזמן שהחלום הזה הפך למציאות, כמעט בלי ששמנו לב, ואנחנו חיים את המד"ב של לפני עשור וחצי בלי לתת את הדעת על המחיר, המחיר המר שאנחנו משלמים. הסיוט האפוקליפטי.

באותן שנים עליזות בהן פרל ג'אם הוציאה אלבום שני, אייס אוף בייס בקעה מכל רדיו ואנשים עשו את דרכם לקול זאב לקנות ג'ויסטיק ותוספת לרד-אלרט או שיחקו דייב על מסכי VGA, הקולנועים והטלוויזיות הציגו (לצד פורסט גאמפ ומלך האריות) חזון אפוקליפטי. הרעיון אמנם הגיע לשיא בתרבות הפופ עם יציאת הסרט מטריקס ב-1999, אך הקונספט הועלה על הכתב עוד בשנות הארבעים והחמישים בספריו של אייזק אסימוב, לדוגמא, סיפורו הקצר "אני, רובוט" משנת 1950.


האפוקליפסה סיפרה בדייה לפיה הטכנולוגיה הרובוטית הופכת זולה מספיק כדי שנכניס אותה הביתה, רק כדי להגיע למסקנה שהיא צורת החיים העליונה ולהתקומם במרד מדמם. אנחנו, שהפכנו כה מדושני עונג וקהי-חושים מתקשים לעמוד מולה. בסוף הטוב הגיבור הורג את המחשב הראשי או לגיונות רובוטים רצחניים, לרוב עם אקדח, סיכה ושני מהדקים. בסוף הרע, מתחיל עידן חדש של עבדות אנושית לטובת המכונות או השמדה המונית המסתיימת בעולם מתכתי ובינארי בו אין לנו, צורות החיים האנאלוגיות, מקום.

הבעיה בהפיכת מדע בדיוני למציאות היא שההתפתחות הטכנולוגית הדרגתית, איטית ומהירה במקביל, ומסלפת את דרכה ליומיום בלי שאנו שמים לב. מתי לאחרונה עצרתם לחשוב שהחלומות שלכם משנות התשעים התגשמו לתוך האייפון או האנדרואיד שלכם? מתי לאחרונה עשיתם חשבון נפש למחיר שהטכנולוגיה לוקחת מכם כבני אדם?


האפוקליפסה של שנות ה-90 כבר פה. למעשה, היא כבר עברה. ההפיכה הצבאית של עולם המכונות התחלפה בהפיכה שקטה, ועידן עבדות האדם למכונה החל מרצון ובלי מאבק. ברוכים הבאים לעידן הפוסט-דיגיטאלי.